מדור מאמרים

חמץ משש שעות ולמעלה. א. ישנו ספק ידוע- שדנו בו רבותינו האחרונים [-פמ"ג בהלכה ובספרו ראש יוסף, מנחת חינוך מצוה יא-ד והאבני נזר של"ו] מה הדין חמץ שיש לאדם בערב פסח שהוא מאיסורי הנאה -למשל חמץ של עבודה זרה, או חמץ של כלאי הכרם וכדומה, האם יעבור עליו בל יראה או לא. ותוכן הספק הוא, האם מאחר שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו , או אז מונח בזה שהתורה הכניסה לרשותו- עכ"פ לעניין לעבור עליו- אפילו דברים שהינם אסורים בהנאה או דילמא שהתורה הכניסה לרשותו רק מה שעד הגעת זמן האיסור היה שלו , אבל אם כבר לפני כן היתה בעלותו קלושה טובא, לא עובר עליו [-ובין להצד שא"ה ל"ה שלו או לא ברשותו] והגאון אבני נזר כ' שפשיטא דלא נכנס לרשותו מה שכבר היה אסור בהנאה לפני הגעת זמן האיסור. וכ' על זה גם סברא וגם ראיה סברתו היא שלעניין בל יראה אמרה תורה שלא ירוויח מזה שנוצר...

מאמר קודם בסדרה כללי ההנהגות בספק ממון חלק ב' - פתח דבר בהמשך לפרק א' בסדרה - "יסודותיהם של משפטי הממון. הנה כלל גדול הוא בכל עניני וגדרי ההנהגות והבירורים בספקי ממון, דכאשר אנו באים להכריע הכרעות בספק ממון, אין אנו באים לפסוק הכרעות ופסקים הלכתיים מדיני והל' הספקות, דכאשר אנו דנים ובאים להביא דינים מצד הלכותיהם המסתעפות של הספקות, במקום המושגים טענות ודררא דממונא שמצינו בנידונים ממוניים נמצא רוב ועד אחד, ובמקום המושגים יחלוקו וכל דאלים גבר ימצאו את מקומם המושגים הבסיסיים חזקה דהשתא וחזקה כדמעיקרא, וכיון שלא מצינו את המושגים הללו בנידונים ממוניים, מוכרח שכאשר אנו באים לדון ממון מצד שאנו מסתפקים מיהו הבעלים עליו, אין אנו באים לדונו מדיני הספקות אלא מדיני הממון, דהיינו מהו דין הממון להיעמד במצב כזה, דוק בה והפוך בה, דוק בש"ס ופוסקים...

מעין הקדמה בדין מניח עירובו בעיר שאינה מוקפת מחיצות כהלכתה תנן (עירובין סא א) מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, רבי עקיבא אומר אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמר להן ר"ע אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה שאין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה, אמרו לו אימתי בזמן שאין בה דיורין אבל יש בה דיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, נמצא קל תוכה מעל גבה. ובגמ' (שם ב) אמר רב יהודה אמר שמואל שבת בעיר חריבה לרבנן מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה, הניח את עירובו בעיר חריבה אין לו ממקום עירובו אלפים אמה, ר"א אומר אחד שבת ואחד הניח מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. ופרש"י בעיר חריבה, מדיוריה אבל מחיצותיה קיימות סביב לה, לרבנן מהלך את כולה דהא שבת באויר מחיצות והוא...

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק א' 'מקור הדין וטעמו' במאמרים הבאים נעסוק בדין סמיכת גאולה לתפילה, מקורה, טעמיה, ובמה כן מותר להפסיק ביניהם. מקור הדין הוא מהגמ' בברכות דף ד: וז"ל: ר' יוחנן פליג על ריב"ל שם שס"ל שקריאת שמע היא אחר שמונה עשרה, אבל להלכה אנו סוברים כר' יוחנן. וברש"י שם: היינו שרש"י אומר שר' יוחנן בא להוסיף שאף בערבית בעינן לסמוך, אבל בשחרית פשיטא שצריך. ומביא רמז לדבר מתהילים ומקורה בירושלמי, ועיין לקמן שנעסוק ברמז זה. ועוד אומר רש"י בשם הירושלמי, שטעם הדבר הוא שמרצים לו להקב"ה בדברי שירה ושבח על יציאת מצרים ואז אפשר לבקש צרכיו. ולכאורה יש להקשות מדוע כיוון שסמך גאולה לתפילה הוא זוכה לחיי העולם הבא – היינו מה נתייחד דבר זה שזוכים לשכר גדול כל כך. ובפירוש תלמידי רבינו יונה על הרי"ף בברכות דף ב: מבאר דבר זה וז"ל...

האור זרוע בהלכות קריאת שמע סימן י"ד כתב וז"ל: היינו שכיוון שהירושלמי כתב שנלמד דין זה מתהילים כמו שהבאנו בחלק הקודם מדברי רש"י בברכות וז"ל: ומכיוון שהלימוד הוא מיענך ביום צרה, ושבת אינה יום צרה – לכן אמר רבינו תם שבשבת אין לחוש לסמוך גאולה לתפילה. וההגהות אשר"י סימן י' הביא את דברי האור זרוע. וכן כתב הכלבו בסימן ל"ה וז"ל: אבל האור זרוע עצמו בשבת סימן מ"ב סעיף ח' כתב שכן לסמוך גאולה לתפילה בשבת, וז"ל: והמהרש"ל על הטור אורח חיים סימן קי"א מקשה קושיא עצומה, וז"ל: דהיינו שהמהרש"ל מקשה מדוע לומדים מיענך ה', הרי באותו פסוק גם כתוב תפילה ואם כן אפשר ללמוד משם וממילא גם בשבת נתחייב. ומתרץ, שמשום הא גופא לומדים משם – כדי לפטרו בשבת, כי כל ענין הסמיכה הוא כדי שינצל מצרות כל היום, ובשבת לא צריך. והפרישה שם מקשה עליו, שאם כן התפילה...

כתוב בספר מנהגי המהרי"ל במנהגי ראש השנה אות ב' וז"ל: השואל שאל, שלכאורה כפי שנתבאר במאמר הקודם שבשבת יש סוברים שכיוון שאינו יום צרה אין צריך לסמוך גאולה לתפילה, אם כן גם יום טוב אינו יום צרה ולכאורה אין צורך לסמוך גאולה לתפילה. והשיב לו מהרי"ל, שכן צריך לסמוך – או משום שיש טעם על פי הסוד מדוע אין צריך לסמוך בשבת וזה אינו שייך ביום טוב, או משום שרק בשבת שלא ירד מן אינו יום צרה מה שאין כן ביום טוב שיש סוברים שכן ירד מן – כן נחשב יום צרה וצריך לסמוך. ומוסיף המהר"ל שמכל מקום המשל שמביא הירושלמי והבאנו אותו בחלק א' מרש"י שייך גם בשבת וגם ביום טוב. וז"ל הירושלמי: ואם כן זה שייך גם בשבת ויו"ט, וממילא גם אז יש לסמוך גאולה לתפילה. מכל מקום, חזינן שדעת המהר"ל שאף ביום טוב יש לסמוך גאולה לתפילה. והדרכי משה כותב בסימן קי"א סעיף א' וז"ל...

הגמ' בברכות דף ד: אחר שהיא מביאה את דברי ר' יוחנן שצריך לסמוך גאולה לתפילה, שואלת וז"ל: היינו, שמצאנו ב' הפסקים בין הגאולה לתפילה בערבית – ברכת השכיבנו ופסוק 'ה' שפתי תפתח'. והגמ' עונה, שזה נחשב כגאולה אריכתא. וזה טעון ביאור. ורבינו יונה מבאר מדוע השכיבנו נחשב כגאולה אריכתא, וז"ל (בפירושו על הרי"ף בברכות דף ב:): אמנם זה מבאר רק מדוע השכיבנו נחשב כגאולה אריכתא, ולא הפסוק 'ה' שפתי תפתח'. ובמאירי (דף ד:) מבאר טעם אחר על השכיבנו, מפני שיש בה גאולה ממזיקים, וז"ל: ובאבודרהם כתב כרבינו יונה והוסיף עוד טעמים, וז"ל: היינו שאומרים בהשכיבנו 'ופרוש עלינו סוכת שלומך' שהוא לשון גאולה, וגם כי גאולת מצרים נמשכה עד הבוקר ולכן הוה גאולה אריכתא, וגם טעם רבינו יונה שתפילה זו נתקנה כנגד התפילה שהתפללו היהודים במצרים שלא יפגע בהם השטן המשחית...

כתב רש"י בברכות דף מה: וז"ל: היינו שרש"י אומר שיש לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל שבשחרית. וכן כתב הרבינו יונה על הרי"ף במסכת ברכות (דף ל"ג: מדפי הרי"ף) וז"ל: ולכאורה צריך עיון, שהרי זה הפסק בין גאולה לתפילה. ובאמת כן כתב בשו"ת הרא"ש בכלל ד' אות י"ב, וז"ל: וכן משמע ברמב"ם בהלכות תפילה פרק ט' הלכה א', וז"ל: משמע שאין עונים אמן. אמנם הרבינו יונה שהבאנו לעיל מבאר, שסברת הרמב"ם שאין עונים אמן על גאל ישראל – אין זה משום הפסק בין גאולה לתפילה, אלא משום שזה ברכה אחת. וז"ל: וכן המאירי (ברכות דף ד:) סובר, שיש לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל, וז"ל: והטור ( או"ח סימן ס"ו סעיף ז') פוסק להלכה שאומרים אמן אחר ברכת גאל ישראל, וז"ל: אמנם הבית יוסף שם כותב, וז"ל: וכן פסק הבית יוסף להלכה בשולחן ערוך שם, וז"ל: וכן כתב בספר מגיד מישרים...