מדור מאמרים

מדוע מברכים על "ביעור" חמץ, ולא על "בדיקת" חמץ? רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ג הלכה ו: כשבודק החמץ בלילי ארבעה עשר או ביום ארבעה עשר או בתוך הרגל מברך קודם שיתחיל לבדוק ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ובודק ומחפש בכל המקומות שמכניסין להם חמץ כמו שבארנו. ואם בדק לאחר הרגל אינו מברך. ולכאורה קשה, מדוע נוסח הברכה הוא "על ביעור חמץ"? והלא כעת אינו מבער את החמץ, אלא בודק אם הוא קיים בביתו, ולכאורה מן הראוי היה לומר "על בדיקת חמץ"! ויש בזה שלשה ביאורים: א] ומן הראוי שיברך קודם בדיקה על בדיקת חמץ, ותקנו לומר על ביעור חמץ לפי שלאחר הבדיקה מיד הוא מבטל והיינו ביעור לחמץ שאינו ידוע לו ומצניע את הידוע לו ואוכל ממנו עד שעה חמישית ואז מבערו מן הבית, ועל עסק זה נגררה הברכה של בדיקה שהיא תחלת הביעור ונגמר בשעה...

כל המציאות של ישראל הוא להיות קשורים לקב"ה הקשר ההדדי ביננו לקב"ה * החיוב לעובדו כתוצאה מקשר זה * הולדת ישראל ביציאת מצרים * הנסים במצרים שהביאו לכך * כוונת כל המצוות * ברכות והודאות * מעלת ארץ ישראל * הברכה הכי גדולה – להיות תלויים בה' הקשר ההדדי ביננו לקב"ה נהגו ישראל בשבת חול המועד לקרוא את מגילת שיר השירים, גם לאחר ההגדה יש שנהגו לקרוא מגילה זו, המגילה כולה עוסקת בקשר האיתן ביננו לקב"ה, הפסוקים מדברים על הקשר החזק של "אני לדודי ודודי לי" ובכיסופין והתרפקות של אהבת דודים, והמשל בזה הוא גם לחיבת אשת נעורים, כתוב שם גם על הזמנים שרחוקים מה' שגם בהם הקשר הזה בל ינותק כי גם בגלות ה' מצפה לחזור אלינו כמו היונה שלעולם לא תחליף את בן זוגה, כמו שאומר רש"י בהקדמתו שראה שלמה שעתידין ישראל לגלות גולה אחר גולה, לכן, "יסד ספר הזה ברוח הקדש...

בדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח - חלק ב - גדר קניין יאוש מאמר קודם בסדרה https://forum-otzar-hatorah.co.il/threads/%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%92%D7%96%D7%9C-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%95%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97-%D7%97%D7%9C%D7%A7-%D7%90-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90-%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%96%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A9-%D7%9C%D7%90-%D7%A7%D7%A0%D7%99.2983/ השלמת ענין באיסורא אתא לידיה כמו שהוזכר בחלק א' אות ב' א. הנה יש לדון היאך חל היאוש, דהא ודאי דהיאוש אינו מעשה קנין בפנ"ע אלא דהוא מפקיע רשות הבעלים בחפץ ועי"ז יכול הגזלן לקנותו, אלא דיל"ע באיזה קנין קונה אותו למעשה. והנה התוס' לקמן (סט. ד"ה כל שלקטו) נסתפקו אי בעי' שיהא החפץ ברשות הגזלן בשעת...

ננסה לברר במאמר זה, האם יש חילוק מהותי בעבודת השם בין יושבי הארץ ליושבי חו"ל, ומהי משמעות הדבר מבחינה מעשית. והנה במאמרים הקודמים ראינו שהשי"ת נקרא 'אלוקי הארץ', ונתבאר שהקב"ה רצה להתגלות בגילוי פרטי ומיוחד בתוך הבריאה, ובחר לו ארץ מיוחדת ועם מיוחד שאותם מנהיג בהנהגה פרטית למעלה מדרך הטבע, ובכך יש לו גילוי בעולם. ועוד נתבאר מדברי הספרי [פרשת עקב, מג] שבזה תלוי כל ענין המצוות, משום שהופעת הקב"ה בעולם היא רק על ידי המצוות, שהם בגדר תכשיטי האשה לפני בעלה, שבכך מושכת את לבו אליה, וכל זה שייך רק כאשר השכינה - כנסת ישראל נמצאת לפני בעלה, אבל כאשר אינה בביתו לא שייך כל ענין המצוות. ובהשקפה חיצונית נראה מזה שלמצוות בחו"ל אין חשיבות וערך עצמי. והדבר לא יתכן, וצריך ביאור. 'שלא יהו עליכם חדשים' אמנם יש להתבונן במה שנתנו חז"ל טעם למה התחייבנו...

בדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח - חלק א - ראיית הגמרא מדין זה דייאוש לא קני א. ב"ק סו. אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא וכו' מיהו לא ידעינן אי דאורייתא אי דרבנן אי דאורייתא מידי דהוה אמוצא אבידה מוצא אבידה לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידיה קני ליה האי נמי כיון דמייאש מרה קני ליה אלמא קני או דלמא לא דמיא לאבידה אבידה הוא דכי אתאי לידיה בהתירא אתיא לידיה אבל האי כיון דבאיסורא אתאי לידיה מדרבנן הוא דאמור רבנן ניקני מפני תקנת השבים ורב יוסף אמר יאוש אינו קונה ואפילו מדרבנן: איתיביה רב יוסף לרבה גזל חמץ ועבר עליו הפסח וכו' וילה"ק דהא אי נימא דיאוש קונה רק מדרבנן לכאו' לק"מ, דודאי יכול לומר דאינו רוצה בתקנה כיון דנעשה רק לטובתו כבכל תקנה דרבנן שיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים, ובספר כוס הישועות כתב בזה בתרוצו הא' דאיה"נ דמקשי' רק להצד דהוה...

א. ידועה הקושיא הנוגעת לכמה וכמה סוגיות, דכל שן ורגל אמאי א"א לחייבו מטעם אש [ועכ"פ צד השוה מבור ואש] הא הרי הבהמה הוי חפץ דהבעלים כאסו"מ ומזיק ברוח מצויה דהרוח חיים שבו לוקח גוף הבהמה ומזיק בו [ואף דאינו כח אחר לגמרי מ"מ ק"ו דחייב, ועי' שיטמ"ק ב"ק (ה:) בשם מהר"י כ"ץ (ד"ה מה שפרש"י) דחשיב באמת כח אחר ממש ובגמ' דאמרי' מה לבור שאין כח אחר מעורב בו הומ"ל שור יוכיח עיי"ש], וא"כ אמאי פטור ברה"ר וכן אי לא כתיב קרא ללא מכליא קרנא ולאזלה ממילא אמאי יהא פטור הלא אפשר לחייבו מטעם אש וכנ"ל [ועי' תוס' פסחים (קכ. סוד"ה כל) שכתב אסוגיין אהא דאמרי' או הא או הא או רגל דהזיקו מצוי או שן דיש הנאה להזיקו דבאמת היה צ"ל או רגל דאין הנאה להזיקו או שן דאין הזיקו מצוי עיי"ש, והאחרונים נתחככו בדבריהם טובא אבל לכאו' כוונתם כנ"ל דבאמת אי לא הוה כתיב שן או רגל הוה...

א. ידוע שיש דין במצה שעשייתה תהיה לשמה, ואמנם חלוק שורש דין זה מדין לשמה דציצית ותפילין וכדומה ששם נאמר דין שעיקר העשייה תהיה לשמה, אבל כאן לא נאמר שעיקר העשייה תהיה לשמה אלא רק נאמר דין ושמרתם את המצות שצריכים שימור לשם מצה ולכן יש לעשות את פעולות עשיית המצה לשם מצת מצוה שעל ידי זה תישמר מלהחמיץ לשם מצוה. אמנם מצאנו בגמרא (פסחים מ.) דמבואר שגם במקום שלא יכול להחמיץ יש דין לעשות את הפעולה לשם מצוה, וז"ל הגמ' שם הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות אי לא דבעי לתיתה שימור למאי, אי שימור דלישה שימור דלישה לאו שימור הוא דאמר רב הונא בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה, באחרונה אין בראשונה לא מ"ט משום דלא עבד בהו שימור, ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן, וממאי דילמא שאני התם...

''נעבאך אפיקורס, איז אויך א אפיקורס''. יש אימרה ידועה בשם הגאון הנודע שכל עולם הישיבות הולך לאורו, הגאון רבי חיים מבריסק, הידוע בכינוי חיבה בפי כל ישראל, ר' חיים בריסקער, או ר' חיים סתם. האימרה היא כך: "נעבאך האפיקורוס איז אויך האפיקורס", כלומר, כל המצות יש מזיד, שוגג, אונס, אבל במצות אמונה אין חילוק בין מזיד לשוגג או אונס, מי שהוא אפיקורוס לא משנה למה הוא אפיקורוס. ע"כ מה שידוע בפי העולם, אימרא זה נכתבה מזמנו [נולד בתרי"ג - נפטר בתרע"ח] עשרות פעמים, בעשרות ספרים, וכ"א אומר את דעתו בנושא, יש מצדדים כדבריו יש המצדדים להיפך, וכאן במאמר זה אנסה לעמוד קודם על שורש דברי הגר"ח, והאם גם לשיטתו יש חולקים על יסוד זה, ואנסה גם לשאול על אימרא זו מכל מיני מקומות שנראה לי דלא כוותיהו. נתחיל עם דברי הרב [הרי דברי התלמיד מי שומעים???] רבינו הגר"ח...