מדור מאמרים

ביסוד הדין דל"א מיגו להוציא, ועיקר מעלת המיגו אי מטעם כח הטענה או מטעם נאמנות במתני' ב"מ [ב' א'] אמרינן ז"א כולה שלי וז"א חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע, ע"כ, ובתוס' שם [תוד"ה וזה נוטל רביע] הק' וז"ל וא"ת יהא נאמן דחציו שלו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי כדאמרי' בגמ' האי מיגו גופיה לפטרו משבועה אי לא משום דאיערומי קמערים, ע"כ, והיינו דאמאי אינו נאמן במיגו דהיה טוען כולה שלי דהיה מקבל החצי, וא"כ גם עתה דטוען חציה שלי דיהא נאמן בחצי ואמאי שקיל רבע, ותי' שם ז"ל ומפרש ריב"ם דמיגו להוציא לא אמרי' דבחציו השני מוחזק זה כמו זה. ובהא דל"א מיגו להוציא פליגי בזה הראשונים דדעת הרמב"ן ודעמיה דאמרינן מיגו להוציא וכן כ' הכא ז"ל והדין שאמרו שאין אומרים...

מדוע צרעת משום חטא לשון הרע??? >>> מה החילוק בין לשון הרע, מוציא שם רע ורכילות??? >>> מה התקנה תקנה למדבר לשון הרע??? >>> במה המעיל מכפר על לשון הרע??? >>> מתי מצוה לספר לשון הרע??? >>> מיהו 'בעל' לשון הרע??? >>> מדוע המדבר לשון הרע סופו שכופר בעיקר??? >>> מה סדר טהרת המצורע??? >>> בגודל העון. זֹאת תִּֽהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכּהֵן. וְיָצָא הַכּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵה נִרְפָא נֶגַע הַצָרַעַת מִן הַצָרוּעַ. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִטַהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִ֥ים חַיוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (ויקרא יד, ב - ד) צרעת משום חטא לשון הרע בויקרא רבה (טז, ו) דרשו, 'זאת תהיה תורת המצורע', המוציא שם רע, ובמדרש תנחומא (מצורע פ"ב) 'זאת תהיה תורת המצורע' ללמדך...

פתיחה למסכת יבמות מצות יבום במצוות יבום איכא ג' מצוות תרי עשה וחד ל"ת, [עשה ביבום, חליצה, ול"ת של יבמה לשוק]. א' – עשה דיבום דכתיב בתורה "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". לשון הגמ' על "ולקחה לו לאשה ויבמה" – יקום תחת אחיו ליבום, דהיינו שהוא לוקח את היבמה ומייבם אותה וע"י זה האישות לא מפסיקה, והלקוחין נעשים ע"י ביאה. עוד כתוב "יקום על שם אחיו המת" והפרוש בפשטות שהבן צריך להקראות על שם האח אבל בגמ' מבואר דהפשט יקום בנחלה. [המקום היחיד בש"ס שמקרא יוצא מידי פשוטו]. בגמ' בקידושין מבואר דכסף ושטר לא מועילים ביבמה, והביאה עושה וודאי נישואין, ומדרבנן תיקנו שאפ' גם קידושין ע"י כסף מאמר וכן גט, וביבמות מבואר דבעינן שיעשה מדרבנן גם כסדר הזה דקודם יעשה קידושין ולאח"מ...

בסוגיא דאשו משום חיציו (ב"ק כב.) א. הנה נחלקו ר"י ור"ל (ב"ק כב.) אם אישו משום חיציו או אשו משום ממונו, ואמרי' ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כריש לקיש אמר לך ממונא אית ביה ממשא הא לית ביה ממשא, וכתבו התוס' שם (ד"ה רבי יוחנן) אע״ג דדריש טעמא דר׳ יוחנן מקראי הוה ליה לאוקמי קרא לדרשה אחריתי דסברא כריש לקיש. ולכאו' קשה דא"כ במסק' דאמרי' דאית ליה נמי משום ממונו א"כ השתא לא סבר מסברא דממשא, וא"כ כיון דסברא כר"ל הו"ל לאוקמי קרא לדרשא אחריתי, ויהא תמיד חייב משום ממונו. ויעויין שיטמ"ק בשם הגליון שכתב דלקמן יתרץ אותו, ולכאו' כוונתו למה שכתב לקמן (כג. אהא דאמרי' מאי בינייהו) [משום דלא מצינו מקום אחר שכתב בהאי עניינא כלל] וז"ל שם וקשה כיון דכלו לו חציו למה יתחייב על הגלוי והרי לר ' יוחנן אינו חייב אם לא שיהיה בו חציו וממונו והכא כבר כלו חציו ולא נשאר...

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד. למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת עולה שנעשית נותר- שהתווסף כאן איסור לגבוה והאופן השני של כולל הוא שבחלק האסור כבר לא נתווסף כלום- אלא שנוספו עוד חתיכות אחרות לאיסור השני ומיגו שחל האיסור השני על החתיכות השניות, חאיל נמי על החתיכה הראשונה [-בדומה לזה מצינו בנשבע לא לאכול ענבים וחזר...

בדין מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה (ב"מ ח.) א. ב"מ ח. אמר רמב"ח זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאי ס"ד לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה וכו' אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והכא היינו טעמא מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה תדע שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין, וכתב רש"י ואילו שותפין שגנבו והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו אמרי' בב"ק דחייבין, והתוס' (ד"ה ושותפין) הקשו דהלא שם איירי לענין טביחה ומכירה, וע"כ כתבו דשותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם, ומבואר בדברי התוס' דאפי' אי אמרי' מיגו דזכי מ"מ אין הגונב אדעתו ואדעת חבירו חייב אלא בשגנבו שניהם דעדיין לכאו' לא מהני משום דכל א' אין הגבהתו שלימה וע"ז אמרי' דמהני משום...

בס"ד בדברי המנח"ח המנחת חינוך [סימן שו'] הביא מחלוקת האם ספירת העומר בזמן הזה מדאוריתא או מדרבנן וכתב שדעת רוב הראשונים שהוי מדרבנן ודעת הרמב"ם שהוי מדאוריתא. האם הוי מצוה אחת או כל יום בפני עצמו ונחלקו הראשונים האם ספירת מט' יום הוי כל יום מצוה מצד עצמה או דהוי השלמה למצוה אחת, דתוס' במגילה [כא:] כתב דעת בה"ג דאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר מוכח דהוי מצוה אחת ותוס' במנחות [סו:] כתב דלא יתכן לומר שמי שלא ספר יום אחד שוב אינו סופר, מוכח שסבר דכל יום הוי מצוה מפני עצמה ומסתפק המנחת חינוך למ"ד שספירת העומר הוי מדאוריתא ולסוברים שאם לא ספר יום אחד שוב אינו סופר מה הדין בקטן שנעשה גדול באמצע ספירת העומר וספר כל ימי העומר האם כשנעשה גדול יכול להמשיך לספור בברכה . והספק כוון שהקטן חייב מדרבנן וגדול חייב מדאוריתא א"כ חסר בשלמות של הספירה ולא...

בגדר פטור צרת ערוה א. איתא במתניתין (יבמות ב.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וכו', וידועה החקירה בגדר האי דינא דערוה פוטרת צרתה אם הוא פטור בעלמא דצרת ערוה פטורה או דהוא איסור כפשטיה דקרא דצרת ערוה במקום מצוה הרי היא כאחת מכל העריות שהתורה, ורבו בזה הדעות והראיות והדחיות לכאן ולכאן ואכמ"ל בהן ולא נבוא בזה אלא להוסיף כמה מילין חדתין בס"ד. דהנה לכאו' נראה להביא ראיה ברורה דחשיב איסור, דלקמן (ח:) מקשי' בגמ' מ"ט מקשי' כל העריות לאח"א לפטור מייבום ולא מקשי' לאשת אח לחייב בייבום ומתרצי' דלחומרא מקשי' ואב"א הכא תרי איסורי והכא חד איסורא, והיינו דאח"א וכל העריות במקום ייבום יש בהן ב' איסורים - איסור אח"א (או שאר איסורים) ואיסור אשת אח, ומשא"כ כאשת אח דייבום דאין לה עוד איסור, וכבר הקשו שם התוס' (ד"ה תרי) דאילונית ואשת אחיו שלא...