מדור מאמרים

בעניין דברים שבלב דלא הוו דברים הגמ' קידושין דף מט' ע"ב וז"ל הגמ' ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים א. ומבואר בגמ' שיש דין של דברים שבלב שאינן דברים ויש לדון בגדר דין זה ומה נאמר בו ודנה הגמ' מה המקור של רבא שאמר את זה לעניין מקח דרוצה להעמיד אומדנא על המקח והביאה הגמ' ה' מקרים א. כפיה על קורבן דבעינן שיאמר רוצה אני ודחתה הגמ' די"ל דניחא ליה בכפרה ב. כפיה על גיטין דחתה הגמ' די"ל דמצווה לשמוע בדברי חכמים ג. קידושי טעות ודחתה הגמ' אולי זה לחומרא ד. קידושי טעות לה ואמרה בליבי בהיה להתקדש לו ודחתה הגמ' דלאו כל כמינה למיעקר ליה לתנאה ה. משליחות למקח שמעל בטעות אי אמרינן שליח מעל או אמרינן דבעל הבית מעל ויש לדון במקרים אלה ב. והיה מקום לומר דדינא...

האם יש חציצה בנטילת ידיים??? >>> מה טעם חיוב נטילת ידים??? >>> האם מקור דין נטילת ידים היא הלכה למשה מסיני??? >>> מדוע דין חציצה בנטילת ידים כדין חציצה בטבילה??? >>> מכה שיש בידו עם רטיה כיצד יטול??? >>> אם חוצץ מדרבנן הרי הוא מקפיד גם מדאורייתא??? >>> האם מותר ליטול ידים עם טבעת??? >>> כשאחד מקפיד ואחד אינו מקפיד האם זה חציצה??? >>> מעלת נטילת ידים. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. (ויקרא יא, מד) בגמ' בעירובין (כא, ב) אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר, וכ' רש"י נטילת ידיים לעשות סייג לטהרות. ובגמ'...

א. זמן ק"ש של הלילה עד אימתי נמשך והטעם. מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום "בשכבך ובקומך" למעשה, לא כתוב ביום ובלילה, אלא בשכבך ובקומך- בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים. ולכן, בהיות ויש זמן שכיבה-בלילה, וזמן קימה-תחילת היום-נץ, ובני מלכים עד ג' שעות. וישנה שאלה יפה בראשונים- (מלחמות וברשב"א ועוד) אם אזלינן בתר בני מלכים, ולכן אצלם ה"בקומך" רק אחרי ג' שעות א"כ שיוכלו לקרוא קריאת שמע דלילה עדיין ביום -עד שעה שלישית, מאחר ויש עדיין ובשכבך- אצל בני המלכים שעדיין שוכבים? ותי' המלחמות: הם אינם מוגדרים במצב של "ובשכבך" -מאחר שאינם ישנים, אלא רק שוכבים על מיטתם אע"פ שנתעוררו והקיצו משנתם. אלא שגם אינם מוגדרים "ובקומך" יען עדיין שוכבים הם על מיטתם ואינם קמים. תענוגות בני מלכים. אולם המגן אברהם (נח סק"ג) הקשה בזה: 1. הרי...

גדרי נאמנות דבידו לאור המאמר הנפלא של הרב @בן ליש שליט"א כאן חשבתי להרחיב קצת בביאור פלוגתת רש"י ותוס' ובפלוגתת המהרי"ק גיטין ב: ע"א נאמן באיסורין, וכתב רש"י (ד"ה ע"א) שהרי האמינה תורה כאו"א מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב, [ואגב נביא מה שידוע בשם הגרי"ז לפרש בכוונת רש"י דאינו סברא בעלמא אלא מקרא דדרכיה דרכי נעם דבכחה לשנות איסורין דאו' כמבו' ביבמות (פז:)], והקשו עליו התוס' דלא היה לו להזכיר תרומה ושחיטה דהלא אינם משום דע"א נאמן באיסורין דהא איתחזק בהם איסורא אלא משום דבידו הם, וידוע תי' האחרונים (עי' ביה"ל ח"ב סי' ל"ז אות ג') דס"ל לרש"י דבידו אינו סיבה לנאמנות בעצם אלא דהוא רק מבטל האיתחזק דע"י דבידו לשנות האיסור ל"ש לומר דאינו נאמן כי איתחזק איסורא ומה"ת דהשתנה ומה שנאמן ע" כ הוא משום דע"א נאמן באיסורין היכא דלא...

בגדר גיטו וידו באין כאחד (גיטין עז:) א. איתא בגיטין (עז:) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו וכו' א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, הנה בעיקר מה שמבואר בכל סוגיין דא"א לתת גט בחצר של נכסי מילוג לולא הא דגיטה וחצרה באין כאחת נח' האחרונים בטעם הדבר, דהקצוה"ח (סי' שי"ג סק"א) האריך לבאר בדברי רש"י (עז. ד"ה קנה בעלה) דהוא משום דבחצר כזו אין האשה קונה בקנין חצר כלל עיי"ש וכ"ד הגרע"א ועוד אחרונים, והמגיה על האבנ"מ (סי' קל"ח סק"א) כתב דהטעם הוא משום דהגט אגיד גביה דבעל כיון דמונח במקום שיש לו בו פירות ואי"ז כריתות עיי"ש. וילה"ק ע"ד הקצוה"ח דהלא דעת רש"י הכא (ד"ה הרי זו חזקה) דהשכיב מרע הקנה הגט לאשתו אגב קרקע וע"ז מקשי' בגמ' מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכאו' כלפי קנין אגב מאי אכפת לן בהא דהבעל אוכל פירות [או לר"ת בהא דאינה יכולה למכור] והלא...

פסוקים לשמות אנשים א] בספר כוונת האר"י ז"ל איתא בזוהר שצריך כל אדם לחשוב שמו ולזכור תמיד באיזה פסוק שהוא ראש פסוק ראש שמו וסוף פסוק סוף שמו, ובענין חבוט הקבר הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ומכין אותם מכות אכזריות עד שיגידו שמם והם אומרים מעידים עלינו שמים וארץ שאין אנו יודעים שמינו. ותמצא כל א' מישראל מלבד שם שקראו אותו אביו ואמו והוא נרשם למעלה בכסא כבוד, וכן הוא יקרא למעלה, כי אין הדברים באקראי, כי הקב"ה מזמן אותו השם בפיו אביו ואמו, לכן ר' מאיר ור' יהושע מדייקן בשמא [1], מלבד אותו השם שיש לו בקליפה, נמצא שיש באדם א' בקדושה וא' בקליפה מצד זוהמת נחש, לכן הרשעים אינם יודעים שמם, אך הצדיקים אינם צריכים לכך. ושמעתי מהמקובלים שכל א' בחייו ימצא לשמו איזה פסוק מהתורה או מנביאים וכתובים שיתחיל ראש הפסוק ראש שמו וסוף הפסוק סוף שמו, וכן תמיד...

מוני המצוות מקצוע מכובד בו עסקו גדולי אומתנו הוא מניין המצוות, במקרים רבים אף נקשר העיסוק בתחום מהותי זה בדברי ימי אלו שעסקו בו. תחום זה העסיק את רבותינו עוד בתקופת הגאונים בה כתב רבי סעדיה גאון את מניין המצוות שלו אשר נעשה להבהיר ונהיר אודות לר''י פערלא שאזניים עשה לתורתו. לאחריו היו רבים נוספים כדוגמת ספר החינוך אשר נכתב בעיקרו כאיגרת לבן על מנת לעורר את ליבו לדבוק בתורה ומצוותיה ואגב פירוט מצוות התורה מונה אתן המחבר אשר יתכן ויוודע מיהו לאחר שהדבר היה בגדר תעלומה. וגם את כליו נשא בעל המנחת חינוך שבאר את דבריו כשהביא ללא הרף במקביל להם את דברי המורה הגדול, הלא הוא הרמב''ם. אחד ממוני המצוות המרכזיים ביותר היה הרמב״ם שהחל את מניינו מהשרשים שיהיו אמות המידה מה יכנס למניין ומה לא שייך לעניין. אמנם מוני המצוות הללו ועוד כמותם שלא סרו מן...

בענין גט בכת"י (גיטין ג:) א. הנה נחלקו ר"א ור"מ אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה, ודנה הגמ' בגיטין (ג:) לומר דהגם דלר"א לא בעי' חתימה כלל מדאו' מ"מ מדרבנן בעי ומקשי' עלה והא ג' גיטין פסולין דרבנן ולא בעי ר"א חתימה לשמה דתנן ג׳ גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פםולין ואם ניסת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, ופירש"י (ד"ה ולא בעי) ופליג עליה ר"א דאפי' לכתחילה תנשא אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה, והנה בפשוטו כוונת רש"י לומר דר"א איירי בכתב סופר בלא עדים דבזה מבואר דר"א מכשיר לכתחילה בלא עדים, אמנם א"א לומר כן דא"כ מה"ת דכוונת ר"א לומר...