מדור מאמרים

בענין גט בכת"י (גיטין ג:) א. הנה נחלקו ר"א ור"מ אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה, ודנה הגמ' בגיטין (ג:) לומר דהגם דלר"א לא בעי' חתימה כלל מדאו' מ"מ מדרבנן בעי ומקשי' עלה והא ג' גיטין פסולין דרבנן ולא בעי ר"א חתימה לשמה דתנן ג׳ גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פםולין ואם ניסת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תיקון העולם, ופירש"י (ד"ה ולא בעי) ופליג עליה ר"א דאפי' לכתחילה תנשא אלמא פסולא דרבנן נמי לית ליה, והנה בפשוטו כוונת רש"י לומר דר"א איירי בכתב סופר בלא עדים דבזה מבואר דר"א מכשיר לכתחילה בלא עדים, אמנם א"א לומר כן דא"כ מה"ת דכוונת ר"א לומר...

בעניין אם נשים חייבות בספירת העומר, ובמסתעף כתב הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כד): מצוה זו על כל איש מישראל, ובכל מקום ובכל זמן. ונשים ועבדים פטורין מספירת העומר. וכתב המגן אברהם (סימן תפט סעיף קטן א) שכן הוא בזוהר (תצוה עמוד שי"ט) שנשים פטורות מספירת העומר; והוסיף המגן אברהם שמכל מקום שווינהו עלייהו חובה. אבל הרמב"ן (קדושין דף לג עמוד ב ד"ה והוי יודע) כתב, שספירת העומר היא בכלל מצוות עשה שאין הזמן גרמא, [ונשים חייבות] [א]. וביאר דבריו המהר"ם חלאווה (הביאו בנו בתשובה, נדפס בסוף שיטת הקדמונים על בבא קמא), וזה לשונו: והרמב"ן ז"ל כתב דספירת העומר נשים חייבות בו. וכן עיקר, דלא ממעטינן אלא שהזמן גרמא, וספירת העומר אין גורם לו הזמן, אלא המעשה דהיינו הקרבת העומר, ואע"פ שהעומר תלוי בזמן מ"מ המספר אינו תלוי אלא במעשה ההקרבה ולא...

ספק ספיקא בספירת העומר הנה בשו"ע [תפא ח] כתב אם שכח לברך באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, סופר בשאר ימים בלא ברכה; אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, יספור בשאר ימים בברכה, עכ"ל, מבואר הדין שאם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יכול להמשיך לספור בשאר הימים בברכה, ומבאר המ"ב [ס"ק לח'] משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל ואם תמצי לומר שדלג שמא הלכה כאותן פוסקין דכל יום הוא מצוה בפני עצמו, מבואר שאדם שיש ס"ס בספירה מברך, והנה לגבי ס"ס בברכות מצאנו ברחבי המ"ב במס' מקומות סתירות ונביא אותן להלן: א. במשנ"ב סימן תרצא' על הא דכתב הרמ"א בס"ב דמגילה עושין כל פרשותיה סתומות ואם עשאן פתוחות פסולה, וכתב המ"ב [ס"ק יג'] דבתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק, ובשעה"צ סק"ט כתב וז"ל: ולענין ברכה...

שומע כעונה בספירת העומר השו"ע [תפט ס"א] "ומצוה על כל אחד לספור לעצמו", ורצו חלק מהאחרונים לפרש את דבריו שא"א לקיים מצוות ספירת העומר ע"י שמיעה מש"צ, ולכאו' דבר זה נלמד מדרשת הגמ' במנחות סה: 'וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד', דהיינו שכל אחד סופר לעצמו ולא ע"י שמיעה ממישהו אחר, דלא כמו שאר מצוות כמו קידוש והבדלה שקי"ל דשומע כעונה, דהכא גילתה לנו התורה שלא יצא כל כמה דלא ספר לעצמו, אבל יש מן האחרונים שכתבו דכונת התורה בזה שכתבה וספרתם לכם הוא דלא נאמר שמצוה זו מוטלת על בי"ד בלבד כמו בשמיטין ויובלות דכתיב שם וספרת לך אלא קאי אציבור אבל באמת אם שמע מחברו שספר והתכון לצאת וגם חברו התכון להוציא יצאכמו בכל מקום דקי"ל שומע כעונה עכ"ד המ"ב [סק"ה], וכל הנידון הנ"ל הוא על גוף הספירה אבל על הברכה כו"ע מודו שיכול לצאת מדין שומע כעונה כמו בכל...

בעניין איסור ברכה לבטלה "ברכה לבטלה" משמועתה ברכה הנאמרת כאשר אין חיוב לאומרה. בגמרא בברכות (דף לג עמוד א) אמרו: "כל המברך ברכה שאינה צריכה[א] – עובר משום לא תשא". וכתב הרמב"ם בתשובה (תשובות פאר הדור סימן קה; תשובות הרמב"ם (פריימן) סימן פד) שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא[ב]; וכן נראה מהלכותיו (הלכות ברכות פרק א הלכה טו) שדימה זאת לנשבע לשקר "כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא והרי הוא כנשבע לשוא"[ג]. והגאונים כתבו בתשובה (שערי תשובה סימן קטו) שהמברך ברכה לבטלה – חייב מלקות על כך. ויתכן שכוונתם שלוקה מדין לא תשא, שמבואר בגמרא בשבועות (דף כ עמוד ב) שאף על פי שאין בו מעשה לוקים עליו[ד]; או שהמלקות מדין מכת מרדות, [וכעין זה כתב הדרכי משה (חושן משפט סימן רכח אות א) "כתב המרדכי פרק הזהב ע"א על מי שהיה עליו עדים שאינה את...

"מצות ספירת העומר" כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה על ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כג' טו' – טז'). "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה" (דברים טז' ט'). מצות עשה דאורייתא לספור את הימים החל ממוצאי יו"ט הראשון של חג הפסח עד שבועות. בטעם המצווה נאמרו כמה טעמים: בחינוך מצוה שו' האריך לבאר וז"ל: משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וגו' והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" ופירוש הפסוק כלומר, הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלקים על...

חמץ שעבר עליו הפסח. ובספיקו. א. קיי"ל חמץ שעבר עליו הפסח אסור מטעם קנס הואיל ועבר עלי' בבל יראה והשרישו לנו רבותינו הראשונים [-רמב"ן בפרק כל שעה תלמידו הרא"ה ותלמידו ההריטב"א] שדבר זה הינו רק סיבת התקנה, אבל למעשה צורת התקנה היתה לאסור כל חמצו של ישראל, אפילו שלא עובר בפועל בבל יראה כלל, הרמב"ן מנה כמה ראיות לזה: חמץ גזול [-מש' ב"ק פ' הגוזל] וכן מלאי של חנות וחמצו של יראל אבוד שם [-פסחים לא:] בפש' ה"ה חמץ של קטן ק"ו שיהי' אסור מטעם קנס , ונפשט בזה -לפו"ר ספק הפמ"ג ועוד. והנה, בעניין חמצו של עכו"ם שישראל קיבל עליו אח' נחלקו רבותינו אי אסור לאחה"פ והחק יעקב כ' שמאחר והדבר במחלוקת בירושלמי- [-ע"ש שיש לו גירסא שהדבר הוכרע, בשונה מגי' הספרים שלנו] הרי אפי' שלא נפשט- עכ"פ ספק דרבנן לקולא והעיר על המגן אברהם שנקט בפשיטות לאסור. האמ' שהחזון...

חמץ משש שעות ולמעלה. א. ישנו ספק ידוע- שדנו בו רבותינו האחרונים [-פמ"ג בהלכה ובספרו ראש יוסף, מנחת חינוך מצוה יא-ד והאבני נזר של"ו] מה הדין חמץ שיש לאדם בערב פסח שהוא מאיסורי הנאה -למשל חמץ של עבודה זרה, או חמץ של כלאי הכרם וכדומה, האם יעבור עליו בל יראה או לא. ותוכן הספק הוא, האם מאחר שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו , או אז מונח בזה שהתורה הכניסה לרשותו- עכ"פ לעניין לעבור עליו- אפילו דברים שהינם אסורים בהנאה או דילמא שהתורה הכניסה לרשותו רק מה שעד הגעת זמן האיסור היה שלו , אבל אם כבר לפני כן היתה בעלותו קלושה טובא, לא עובר עליו [-ובין להצד שא"ה ל"ה שלו או לא ברשותו] והגאון אבני נזר כ' שפשיטא דלא נכנס לרשותו מה שכבר היה אסור בהנאה לפני הגעת זמן האיסור. וכ' על זה גם סברא וגם ראיה סברתו היא שלעניין בל יראה אמרה תורה שלא ירוויח מזה שנוצר...