מדור מאמרים

הנה סוגית אפקעינהו איתא בכמה מקומות בש"ס, והם יבמות צ: קי. כתובות ג. גיטין לג. ב"ב מח:, ודברי הגמ' צריכים ביאור בזה וכמו שיבואר. דהנה, לשון הגמ' כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש משמע דהוא תנאי ע"מ שירצו רבנן, אמנם קשה לומר כן, דא"כ אי"צ להפקעת חכמים, אלא כיון דלא רצו חכמים הרי לא נתקיים התנאי וממילא פקעו הקידושין, ועוד דב"ב וביבמות קי. לא הוזכר כלל כל המקדש וכו', אלא רק דאפקעינהו לקידושין מיניה, ואם הוא תנאי הרי העיקר חסר מן הספר, ועוד דשם באמת לא קדש אדעתם, דהלא איירי התם באופן דבעצם לפי דעת חכמים אסור לקדש כלל, ואין לומר דשם לא בעי' תנאי אלא חכמים הפקיעום ורק כאן הוי ע"י תנאי, דלשון אפקעינהו שוה בשניהם, ולא משמע כלל לחלק ביניהם. ואי נימא דאינו תנאי, א"כ אמאי בעי להא דאדעתא דרבנן מקדש. אמנם נחלקו בזה הראשונים וכמו שיבואר. א. דעת התוס' (דס"ל...

קושיות הראשונים שמא יחפה על בת אחותו ויכולים ממזרים ליטהר א. איתא בגמ' בכמה מקומות דיש מקרים דאפקעינהו רבנן קידושין מאשה, בין בקידושי כסף ושטר ובין בקידושי ביאה (ובהגדרת העניין יש לייחד מאמר נפרד בס"ד), הלא הוא ביבמות צ: קי. כתובות ג. גיטין לג. ב"ב מח: . והקשו הראשונים על סוגיא זו דאפקעינהו ב' שאלות, א' דא"כ יחפה על בת אחותו כיון דאפקעינהו לקידושין ולא היתה א"א, ב' א"כ יכולים ממזרים ליטהר ולא מסתבר לומר כן, וקושיות אלו הקשו התוס' בגיטין בשם רשב"ם [דאיירי התם לגבי ביטלו שלא בפני השליח], והראשונים בכתובות [דאיירי התם לגבי אונס בגיטין]. והנה, שי' הפנ"י (כתובות ב:) וההפלאה (שם ג:) באונס ורצון יחד [דהיינו דבר הנעשה באונס, והוא גם רצה לעשות כן בלא האונס], חשיב רצון, ולפ"ז צ"ע קושיות הראשונים בכתובות דשמא יחפה, דאף אי נאנס על קיום התנאי, מ"מ...

א. הנה נסתפק הגרע"א בחידושיו לגיטין מ"ח ע"ב אם יכול הלוה לסלק את הבע"ח לקרקע שאינה משועבדת או שיכול לומר לו מאחר שאינך מסלקני בזוזי אקח רק את הקרקע המשועבדת לי, עייש"ה, [ויעוי' בחזו"א (ב"ק סי' ט"ו סקי"א) דפשיט"ל ג"כ מסברא דאינו יכול לסלקו לקרקע שאינה משועבדת, ועיי"ש שצידד להוכיח לא כן], ולכאו' צ"ע מסוגיא ערוכה בכתובות ק"י ע"א, דאיתמר התם שנים שהוציאו שט"ח זע"ז רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה רב ששת אמר אפוכי מטרתא ל"ל אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו, ומפרש לה הש"ס דכו"ע עידית ועידית בינונית ובינונית זיבורית וזיבורית ודאי אפוכי מטרתא הוא כי פליגי דאית לי' לחד בינונית ולחד זיבורית ר"נ סבר ז"ג וז"ג קסבר בשלו הן שמין אתי בעל זיבורית וגבי לי' לבינונית דהוה עידית גבי' ואתא ההוא ושקיל זיבורית ור"ש אמר אפוכי מטרתא ל"ל קסבר בשל כל אדם הן שמין סו"ס...

האם כל עידית נחשב גם בינונית דבכלל מאתיים מנה במאמר הקודם דנתי על סתירה בדברי המהרש"א בסוגיא דבשל עולם הן שמין. כאן נבוא לדון בכיוון נוסף, רק נחזור בקצרה על הקושיא. א. הנה המהרש"א כתב (ב"ק ז. בתוס' ד"ה אליבא) דלרבי ישמעאל דס"ל עידית דניזק, אף היכא דלית ליה כעידית דניזק ואהני קרא ליתן מעידית דמזיק יכול ליתן עידית דעלמא והוכיחו מה האחרונים [הגרע"א והרש"ש ועוד] דס"ל כדעה שהביא הרא"ש (סי' ב') דבדלית ליה למזיק כעידית דניזק אבל אית ליה בינונית ועידית יותר מעידית דניזק דלא יהיב ליה אלא בינונית דידיה עיי"ש, ודלא כהרא"ש עצמו שהכריע כהאומרים ליתן עידית דידיה, ובמהרש"א מבואר בתירוצו דליכא דין עידית דמזיק שיהא שייך לדון כיצד שומתו אלא כל דהוא יותר ממיטב דניזק יהיב ליה, ומקשים העולם סתירה בדברי המהרש"א דהנה כתבו התוס' לעיל (ו: ד"ה כגון) דבלית ליה...

א. ב"ק ז. בגמ' בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרב אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, ויש לחקור אם גם להצד דבשלו הן שמין הויא בשל עולם שומא קיימת אלא דאין שמין בה או דאינה קיימת כלל, והנפק"מ והצדדים יבוארו אי"ה לקמן [ואמנם בדברי החזו"א (ליקוטים סי' י"ט) מבואר בהדיא דחשיב שומא לכו"ע עיי"ש]. והנה אמרי' בגמ' אליבא דר"י לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימי', וכתבו התוס' (ד"ה אליבא) דהיינו משום דיליף גז"ש מוביער בשדה אחר דהוי דניזק ממש, והקשה המהרש"א דהלא אמרי' לעיל (ו:) דבלית ליה למזיק כעידית דניזק אהני קרא לר"י ליתן מעידית דידיה ותיבעי לך אי בשלו או בש"ע ותי' דאפשר דפשיטא ליה לתלמודא לר"י דמצי יהיב ליה מעידית דעלמא כיון דיהיב ליה טפי מעידית דניזק דהא אי הו"ל זיבורית כעידית דניזק הו"מ יהיב ליה עכ"ד. ב. והנה בהא דאהני קרא לר"י...

מסורה הגדולה יחזקאל פרק לח פסוק יב מונה כ"ו פסוקים בתנ"ך שיש בהם את כל כ"ב אותיות התורה הקדושה בתוספת הערות "בן למסורה" מנאי הצעיר באלפי ישראל @געגועים חד מן כ"ו פסוקים בקריאה דאית בהון כל א"ב. וסימנך זה הדבר אשר צוה לקטו ממנו א) (שמות טז, טז). או הנסה אלהים לבוא ב) (דברים ד, לד). ידוע תדעו כי לא יוסף ה' ג) דיהושע (כג, יג). ויצא אחד השדה ללקוט אורות ד) (מלכים ב' ד, לט). ואלישע ישב בביתו ה) (שם ו, לב). ויבאו המצרעים האלה בקצה המחנה ו) (שם ז, ח). על כן חרה אף ה' בעמו ז) (ישעיה ה, כה). המתקדשים והמטהרים אל הגנות ח) (שם סו, יז). כה אמר ה' עשו משפט ט) (ירמיה כב, ג). ובאו הכשדים הנלחמים י) (שם לב, כט). הלא כגעת בה רוח הקדים יא) (יחזקאל יז, י). לשלול שלל ולבוז בז יב) (שם לח, יב). ונשמדו במות יג) (הושע י, ח). ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם יד)...

בדין ביטול ואיסורי הנאה א. פסחים ו: בגמ' - וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י ע"ד הגמ' "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. מאידך בד' הגמ' ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בס' דברי חיים ובס'...

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' למעבר לחלק ג' למעבר לחלק ד' למעבר לחלק ה' למעבר לחלק ו' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז' ~ חול המועד, מוצאי פסח מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן נט] לדעת הגר"א יש קיום מצווה בכל אכילת מצה בכל ימי הפסח[א], ונראה שמצוותו לאכול בכל יום כיון שנאמר 'שבעת ימים', וכעין לולב במקדש שנאמר בו שבעת ימים ומצוותו בכל יום, ואם לא אכל מצה יום אחד לא קיים המצוה של אותו היום, (עי' תשוה"נ ח"ו סי' קי"ג), ועל כן ראוי לאכול כל יום כזית מצה בתוך שלש דקות ויאמר הנני מקיים מ"ע דשבעת ימים תאכלו מצות. ואם שמחתו ביין, ישתה כל יום יין. ס] מלאכת חול המועד הוא מן הדברים העמומים וקשה לקבוע בזה הדינים, ולא התירו מלאכה בחול המועד כשמכוון מעיקרא לעשות את המלאכה במועד דווקא, וצריך ללמוד היטב...