מדור מאמרים

מאמר קודם בסדרה כללי ההנהגות בספק ממון חלק ב' - פתח דבר בהמשך לפרק א' בסדרה - "יסודותיהם של משפטי הממון. הנה כלל גדול הוא בכל עניני וגדרי ההנהגות והבירורים בספקי ממון, דכאשר אנו באים להכריע הכרעות בספק ממון, אין אנו באים לפסוק הכרעות ופסקים הלכתיים מדיני והל' הספקות, דכאשר אנו דנים ובאים להביא דינים מצד הלכותיהם המסתעפות של הספקות, במקום המושגים טענות ודררא דממונא שמצינו בנידונים ממוניים נמצא רוב ועד אחד, ובמקום המושגים יחלוקו וכל דאלים גבר ימצאו את מקומם המושגים הבסיסיים חזקה דהשתא וחזקה כדמעיקרא, וכיון שלא מצינו את המושגים הללו בנידונים ממוניים, מוכרח שכאשר אנו באים לדון ממון מצד שאנו מסתפקים מיהו הבעלים עליו, אין אנו באים לדונו מדיני הספקות אלא מדיני הממון, דהיינו מהו דין הממון להיעמד במצב כזה, דוק בה והפוך בה, דוק בש"ס ופוסקים...

בדין סמיכת גאולה לתפילה - חלק א' 'מקור הדין וטעמו' במאמרים הבאים נעסוק בדין סמיכת גאולה לתפילה, מקורה, טעמיה, ובמה כן מותר להפסיק ביניהם. מקור הדין הוא מהגמ' בברכות דף ד: וז"ל: ר' יוחנן פליג על ריב"ל שם שס"ל שקריאת שמע היא אחר שמונה עשרה, אבל להלכה אנו סוברים כר' יוחנן. וברש"י שם: היינו שרש"י אומר שר' יוחנן בא להוסיף שאף בערבית בעינן לסמוך, אבל בשחרית פשיטא שצריך. ומביא רמז לדבר מתהילים ומקורה בירושלמי, ועיין לקמן שנעסוק ברמז זה. ועוד אומר רש"י בשם הירושלמי, שטעם הדבר הוא שמרצים לו להקב"ה בדברי שירה ושבח על יציאת מצרים ואז אפשר לבקש צרכיו. ולכאורה יש להקשות מדוע כיוון שסמך גאולה לתפילה הוא זוכה לחיי העולם הבא – היינו מה נתייחד דבר זה שזוכים לשכר גדול כל כך. ובפירוש תלמידי רבינו יונה על הרי"ף בברכות דף ב: מבאר דבר זה וז"ל...

האור זרוע בהלכות קריאת שמע סימן י"ד כתב וז"ל: היינו שכיוון שהירושלמי כתב שנלמד דין זה מתהילים כמו שהבאנו בחלק הקודם מדברי רש"י בברכות וז"ל: ומכיוון שהלימוד הוא מיענך ביום צרה, ושבת אינה יום צרה – לכן אמר רבינו תם שבשבת אין לחוש לסמוך גאולה לתפילה. וההגהות אשר"י סימן י' הביא את דברי האור זרוע. וכן כתב הכלבו בסימן ל"ה וז"ל: אבל האור זרוע עצמו בשבת סימן מ"ב סעיף ח' כתב שכן לסמוך גאולה לתפילה בשבת, וז"ל: והמהרש"ל על הטור אורח חיים סימן קי"א מקשה קושיא עצומה, וז"ל: דהיינו שהמהרש"ל מקשה מדוע לומדים מיענך ה', הרי באותו פסוק גם כתוב תפילה ואם כן אפשר ללמוד משם וממילא גם בשבת נתחייב. ומתרץ, שמשום הא גופא לומדים משם – כדי לפטרו בשבת, כי כל ענין הסמיכה הוא כדי שינצל מצרות כל היום, ובשבת לא צריך. והפרישה שם מקשה עליו, שאם כן התפילה...

כתוב בספר מנהגי המהרי"ל במנהגי ראש השנה אות ב' וז"ל: השואל שאל, שלכאורה כפי שנתבאר במאמר הקודם שבשבת יש סוברים שכיוון שאינו יום צרה אין צריך לסמוך גאולה לתפילה, אם כן גם יום טוב אינו יום צרה ולכאורה אין צורך לסמוך גאולה לתפילה. והשיב לו מהרי"ל, שכן צריך לסמוך – או משום שיש טעם על פי הסוד מדוע אין צריך לסמוך בשבת וזה אינו שייך ביום טוב, או משום שרק בשבת שלא ירד מן אינו יום צרה מה שאין כן ביום טוב שיש סוברים שכן ירד מן – כן נחשב יום צרה וצריך לסמוך. ומוסיף המהר"ל שמכל מקום המשל שמביא הירושלמי והבאנו אותו בחלק א' מרש"י שייך גם בשבת וגם ביום טוב. וז"ל הירושלמי: ואם כן זה שייך גם בשבת ויו"ט, וממילא גם אז יש לסמוך גאולה לתפילה. מכל מקום, חזינן שדעת המהר"ל שאף ביום טוב יש לסמוך גאולה לתפילה. והדרכי משה כותב בסימן קי"א סעיף א' וז"ל...

הגמ' בברכות דף ד: אחר שהיא מביאה את דברי ר' יוחנן שצריך לסמוך גאולה לתפילה, שואלת וז"ל: היינו, שמצאנו ב' הפסקים בין הגאולה לתפילה בערבית – ברכת השכיבנו ופסוק 'ה' שפתי תפתח'. והגמ' עונה, שזה נחשב כגאולה אריכתא. וזה טעון ביאור. ורבינו יונה מבאר מדוע השכיבנו נחשב כגאולה אריכתא, וז"ל (בפירושו על הרי"ף בברכות דף ב:): אמנם זה מבאר רק מדוע השכיבנו נחשב כגאולה אריכתא, ולא הפסוק 'ה' שפתי תפתח'. ובמאירי (דף ד:) מבאר טעם אחר על השכיבנו, מפני שיש בה גאולה ממזיקים, וז"ל: ובאבודרהם כתב כרבינו יונה והוסיף עוד טעמים, וז"ל: היינו שאומרים בהשכיבנו 'ופרוש עלינו סוכת שלומך' שהוא לשון גאולה, וגם כי גאולת מצרים נמשכה עד הבוקר ולכן הוה גאולה אריכתא, וגם טעם רבינו יונה שתפילה זו נתקנה כנגד התפילה שהתפללו היהודים במצרים שלא יפגע בהם השטן המשחית...

כתב רש"י בברכות דף מה: וז"ל: היינו שרש"י אומר שיש לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל שבשחרית. וכן כתב הרבינו יונה על הרי"ף במסכת ברכות (דף ל"ג: מדפי הרי"ף) וז"ל: ולכאורה צריך עיון, שהרי זה הפסק בין גאולה לתפילה. ובאמת כן כתב בשו"ת הרא"ש בכלל ד' אות י"ב, וז"ל: וכן משמע ברמב"ם בהלכות תפילה פרק ט' הלכה א', וז"ל: משמע שאין עונים אמן. אמנם הרבינו יונה שהבאנו לעיל מבאר, שסברת הרמב"ם שאין עונים אמן על גאל ישראל – אין זה משום הפסק בין גאולה לתפילה, אלא משום שזה ברכה אחת. וז"ל: וכן המאירי (ברכות דף ד:) סובר, שיש לענות אמן אחר ברכת גאל ישראל, וז"ל: והטור ( או"ח סימן ס"ו סעיף ז') פוסק להלכה שאומרים אמן אחר ברכת גאל ישראל, וז"ל: אמנם הבית יוסף שם כותב, וז"ל: וכן פסק הבית יוסף להלכה בשולחן ערוך שם, וז"ל: וכן כתב בספר מגיד מישרים...

במאמר הקודם נתבאר הובא מהבית יוסף שעל פי הזוהר אין להפסיק באמן בין גאולה לתפילה. אמנם הלבוש (סימן קי"א סעיף א') מביא את הזוהר, ואחר כך כותב שעל פי הסוד כן צריך לענות אמן – וכך סבירא ליה להלכה למעשה. וז"ל: עד כאן הבאנו את דעות הפוסקים לכאן ולכאן, אם מותר לענות אמן על ברכת גאל ישראל או לא. אבל יש בפוסקים שלא רצו להכניס ראשם למחלוקת זו, ולכן הציעו פתרונות איך להיפטר משאלה זו. המגן אברהם (סימן ס"ו סעיף קטן י"א) מביא שתי פתרונות אפשריים, וז"ל: הפיתרון הראשון שמציע המגן אברהם הוא, להמתין בצור ישראל או בשירה חדשה עד שהחזן יסיים הברכה ואז עונה עליה אמן, ואחר כך גומר הברכה ומתחיל שמונה עשרה. והפיתרון השני הוא, לסיים ביחד מילה מילה עם הש"ץ את הברכה, שבכך נפטר מעניית אמן – כמו שיש שעושים כך בברכת אוהב עמו ישראל. אמנם באליה רבה (סימן ס"ו...

בס"ד ליקוט משפטי גלגוליא מכבשי דרחמנא על ספר שופטים מאת הולך כרגיל מגלה סוד המקובל האלוקי הרב מנחם עזריה מפאנו ז"ל מתוך ספרו גלגולי נשמות בתוספת הערות מנאי הצעיר באלפי ישראל כננס על גבי ענק שבענקים @געגועים [חלק א'] שכם בן חמור נתגלגל בשור של גדעון קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ. (שופטים ו, כה) פרו דגדעון דצוה לו הקב"ה קח את פר השור אשר לאביך, אם נאמר פר למה נאמר שור, וגם קשה למה בה' הידיעה, וגם אמרו רבותינו ז"ל (תמורה כח:) שמונה עבירות עשה באותו פר וכולם הוראת שעה היתה במצות הקב"ה, ומאי טעם יש בדבר. והענין כך, דגדעון אתא ממנשה הבכור דיוסף, דנולד מאסנת בת שכם בן חמור (פרקי דר"א פרק לח), ונתגלגל שכם בן חמור בשור זה לתיקונו, ועתה בא גדעון דהוה מבני יוסף ותיקון עוית דהוה בהם בהיותם באים מאסנת, וזה שהיה מתמיה [1] הִנֵּה...