מדור מאמרים

בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק ב' מאמר קודם בסדרה בדין ביטול ואיסורי הנאה חלק א' ג. ובעצם מה שהערנו ע"ד הקצוה"ח סי' רע"ג וסי' ת"ו דס"ל דאיסורי הנאה יש להם בעלים ואין מפקיע בעלות האדם אלא דאינו ברשותו, ומד' רש"י הנז' מבואר דחמץ בזמן איסורו אינו של האדם כלל וסותר לד' הקצוה"ח. ראיתי במרחשת ח"א סי' א' העיר ע"ד הקצוה"ח כקושייתנו וכתב לבאר הטעם דס"ל לרש"י דאיסו"נ אין להם בעלות כלל. וז"ל: ונראה שמה שהכריח לרש"י ז"ל לפרש כן הוא משום שאזיל לטעמיה למעלה ה: שכ' שטעם ביטול חמץ הוא משום דכתיב תשביתו והשבתה הוא בלב וכמו שביאר הרמב"ן בחי' שם וכן הר"ן בפסחים שם דכיון שמבטלו בלבו ומחשיב אותו כעפרא דארעא ואינו רוצה עוד בקיומו שוב אינו עובר עליו. ולפ"ז אם חמץ הי' שלו אף לאחר זמן איסורו הי' יכול לבטל אותו כיון ששלו הוא והוא בעליו בכחו לבטלו ולהחשיב אותו...

שי' הרא"ש והטור בדין חמץ ידוע א. כתב הרא"ש (פ"א סי ט') אמר רב יהודה אמר רב הבודק צריך שיבטל מיד אחר בדיקתו. וכו' ומ"ט צריך ביטול והלא בדק ופינה כל החמץ שנמצא אי נימא משום פירורין דקים (לן) שלא מצא בבדיקה ונשארו ועובר עליו בבל יראה ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יהא לך חמץ במקום הראוי לראיה ואע"פ שאין יודע שהם בביתו מ"מ בל יראה איכא ולכך צריך שיבטל ושוב אין כאן איסור בל יראה. ופריך והא לא חשיבי ומשום פירורין לא צריך ביטול דממילא בטילי והוי הפקר ואין עובר עליהן. אמר רבא גזרה שמא ימצא גלוסקא יפיפיה דדעתיה עילויה כלומר חיישינן שמא באחת מן הזויות היתה גלוסקא יפיפיה שדעתו עילויה ולא בטלה ממילא ולכך צריך לבטל ע"כ. פשטות ד' הרא"ש מורים בכונתו, דלאו ב"י וב"י עובר כל שיש חמץ בביתו, אף אם בדק ונשתייר חמץ, ממה דנקט...

ביררנו במאמר הקודם מדברי הרמב"ן שבחו"ל הקב"ה נקרא 'אלוקי השמים' ובארץ ישראל בלבד נקרא גם 'אלוקי הארץ', ונתבאר בדברי הרמב"ן [ויקרא יח, כה] שמשמעות הדבר היא שבחו"ל הנהגת השי"ת את עולמו היא באמצעות שרים ומזלות, ולכן הוא נקרא אלוקי השמים, כי מי שמנהיג בפועל את הארץ הם המזלות, אבל את ארץ ישראל ה' לא מסר לשום כח שינהיג אותה, אלא הוא בעצמו מנהיג אותה בכל ענייניה. מי המנהיג עצם הדבר שארץ ישראל מונהגת באופן אחר משאר ארצות מבואר בדברי חז"ל, וכמו שאמרו בגמרא [תענית י, א]: א"י משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו ע"י שליח, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. ועוד אמרו בזוהר [בראשית קח, ב]: אלא הא אתמר דקוב"ה פליג כל עמין וארעאן לממנן שליחן, וארעא דישראל לא שליט בה מלאכא ולא ממנא אחרא אלא איהו בלחודוי וכו'. וצריך להבין, מה נ"מ אם...

סיפור יצ"מ מצוות הסיפור התייחדה במה שנאמר בה "כל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח" ולא מצינו בשום מצווה חיובית, שאף אחר שכבר קיים המצווה עדין הריבוי במצווה משובח. וז"ל הרמב"ם בספר המצוות מצווה קנז, "שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס ואיך לקח השם נקמתנו מהם ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו יהיה יותר טוב כמו שאמרו וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. והביאור בזה הוא פשוט, שהרי היא תכלית הגאולה והסיבה שלמענה יצאנו ממצרים, ובאו כל המכות, וכמו שכתוב למען תספר באוזני בנך את התעללתי במצרים וכו'. וכמו שמבואר בדברי רמב"ן הידועים בסוף פרשת בא: "וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל...

הכנה לליל הסדר | ח"א | בביאור גודל ועוצם קדושת ליל הסדר הבית הלוי עה"פ בעבור זה עשה לי ד' בצאתי ממצרים כתב: נמצאנו למדים מדבריו, דאין מצוות מצה ומרור רק זכרון למה שהיה בזמן פרעה ומשה, אלא טעם המצווה אף היה קודם היציאה, ואין הוא נודע, אבל אנו רואים את פעולתו, שבמצרים בזכות מצוות מרור ומצה יצאו אבותינו ממצרים, וא"כ גם השתא קיום המצווה מביא אותנו לגאולה. וע"כ צריך לדעת שכל מעשינו בזה הלילה הנקרא ליל הסדר, הוא סדר מיוחד שסדרה תורה, ופרטהו רבותינו הקדמונים, שהוא הוא הסיבה לגאולתינו, וצריך להבין הא אנו לא נמצאים במצרים, ואף בזמן שלמה המלך בני ישראל עשו הפסח, אף שלא היו בגלות, ואדרבא עיקר מצוות הפסח היא כשבהמ"ק קיים, אז החיוב מרור הוא דאו' ועל מה נצטוונו לעשות כן. והביאור הוא, וכמו שאומרים בהגדה, אילו לא הוציא הקב"ה אותנו משם הרי אנו ובני...

השפעות המצוות בליל הסדר קרבן פסח (אפיקומן) קרבן פסח התייחד בכך שאף שהוא קרבן דמועד פסח, הוטל על כל אחד ואחד, ולא בא כקרבן ציבור, ועוד שהמבטלו חייב כרת, מה שלא מצינו בשום קרבן, וכמו"כ מיוחד בכך שהשתוקקו בנ"י להקריב עד שהתיחד לכך פסח שני, לכל מי שהיה בדרך רחוקה ולא הצליח להקריב קרבן פסח, וצ"ב מהו המעלה המיוחדת שיש בקרבן זה. פסח על שום מה, על שום שפסח הקב"ה על בתי מצרים, וכבר תמה האברבנל [זבח פסח קו' צ"ה], שהרי הקב"ה הפליא את עמ"י גם במכת ערוב שנא' והפלה ד' את עמו, וכן בדבר, ובחושך לכל בנ"י היה אור, וכן בכל המכות, ובים סוף היה הפלאה, ומה התחדש בפסיחה של מכת בכורות שלזכר זה מקריבים כל שנה קרבן פסח כל אחד ואחד מכלל ישראל, וכן הק' המהר"ל בגבורות ד'. ותי', דחלוק כל ההפלאות שהיה בכל המכות שזה שידוד הטבע, והטבע הוא משועבד לשלמים, וכלל ישראל...

נתינת החמץ לגוי במתנה על מנת להחזיר – חלק א' א. הדין ב. טעם הדין ג. כשהחזירוֹ הגוי – בדיעבד א. הדין כתב השלחן ערוך (אורח חיים סימן תמח סעיף ג, בסופו): אבל מתנה על מנת להחזיר [היינו לאחר הפסח (משנה ברורה סעיף קטן כ)] לא מהני. ומקורו מדברי ההגהות מיימוניות (הלכות שבת פרק ו הלכה א, אות ב; הובא בתרומת הדשן סימן קכ) שכתב: אסור ליתן לנכרי מעות בערב שבת שיקנה לו למחר ביום השוק כי יש שליחות לנכרי לחומרא ולא דמי לכל הני דשרו ב"ה עם השמש ולא דמי למסירת כתבים ביד נכרי דכולהו אדעתא דנפשייהו קעבדי ואם ירצה לא יעשה למחר ודמי לפוסק לשבות ואין שובת אבל הכא א"א אלא למחר ביום השוק ולא התירו לומר לעשות צרכיו אלא למי שהחשיך בדרך משום בהילת ממונו ויש למצא היתר לומר לנכרי קח לך מעות וקנה חפץ פלוני לעצמך ואם אצטרך אקחנו ממך בהיתר כדתניא גבי חמץ ישראל...

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' למעבר לחלק ג' למעבר לחלק ד' למעבר לחלק ה' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ו' ~ ליל הסדר (ג) מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן מה] נותן לכל אחד מצות יד לצאת בו, ומצותה בפרוסה דווקא לכתחילה, ולדעת כמה מגדולי האחרונים (שפת אמת והאמרי בינה וכן הורו הגאון רבי מאיר שמחה והגאון הצפנת פענח זצ"ל) צריך להקנות המצות לבני ביתו ולאורחים, ונראה שראוי לומר להדיא "אני נותן לכם מצה והיא שלכם לכל דבר", [והיינו שיוכלו גם לזורקו ולא רק לקיים בו המצווה], והאורח או ב"ב יגביהו המצות ויתכוונו לזכות בו. מו] ייתן לכל אחד כזית בריווח, וכשלוקח מצה במשקל שלושים גרם (שזהו נפח חמישים סמ"ק ללא צירוף שום אויר) יוצא לכל הדעות בלי שום פקפוק, אבל השיעור מדינא מצה במשקל 22 גרם, [שזהו נפח חמישים...