מדור מאמרים

מסורה הגדולה יחזקאל פרק לח פסוק יב מונה כ"ו פסוקים בתנ"ך שיש בהם את כל כ"ב אותיות התורה הקדושה בתוספת הערות "בן למסורה" מנאי הצעיר באלפי ישראל @געגועים חד מן כ"ו פסוקים בקריאה דאית בהון כל א"ב. וסימנך זה הדבר אשר צוה לקטו ממנו א) (שמות טז, טז). או הנסה אלהים לבוא ב) (דברים ד, לד). ידוע תדעו כי לא יוסף ה' ג) דיהושע (כג, יג). ויצא אחד השדה ללקוט אורות ד) (מלכים ב' ד, לט). ואלישע ישב בביתו ה) (שם ו, לב). ויבאו המצרעים האלה בקצה המחנה ו) (שם ז, ח). על כן חרה אף ה' בעמו ז) (ישעיה ה, כה). המתקדשים והמטהרים אל הגנות ח) (שם סו, יז). כה אמר ה' עשו משפט ט) (ירמיה כב, ג). ובאו הכשדים הנלחמים י) (שם לב, כט). הלא כגעת בה רוח הקדים יא) (יחזקאל יז, י). לשלול שלל ולבוז בז יב) (שם לח, יב). ונשמדו במות יג) (הושע י, ח). ועתה יוסיפו לחטוא ויעשו להם יד)...

בדין ביטול ואיסורי הנאה א. פסחים ו: בגמ' - וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י ע"ד הגמ' "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. מאידך בד' הגמ' ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בס' דברי חיים ובס'...

מצינו שע"פ חסידות נקרא יצר הרע בשמות רבים, וכל אומה ששלטה בישראל המשילו אותה ליצר הרע, וכן כל אומה שהתעסקה עם ישראל. [מצרים, עמלק, כנעני וכו', יוון, עשיו ועוד...] וא"כ צריכים אנו לבאר מה השינוי ביניהם. ומדוע גדולה קליפת עמלק עד שישנה חובה למחותה לגמרי, יותר מכל חלק אחר הקיים ביצר הרע. במאמר זה אנו נתעסק אי"ה בשלושה קליפות: מצרים, עמלק, כנען ושאר האומות. א. מוח שליט על הלב. ידוע הפתגם החב"די "מוח שליט על הלב" ובעולם התקבל משפט זה כביטוי לשיטת חב"ד שעבודת השי"ת צריכה להיות על ידי שליטת המוח על הלב, דהיינו בלי ביטוי לרגש, או לדחוק ולהדחיק את הרגש. אך במקורו מבטא משפט זה ענין שונה לחלוטין, המשפט הזה בא לבטא מציאות טבעית שהשי"ת ברא בגוף באדם: המוח שולט על הלב, ולא הלב על המוח. דוגמא לצורך העניין: לראובן מאד טעים שוקולד, הסוכרים בדמו...

למעבר לחלק א' למעבר לחלק ב' למעבר לחלק ג' למעבר לחלק ד' למעבר לחלק ה' למעבר לחלק ו' הידורים ודקדוקי הלכה בחג הפסח – חלק ז' ~ חול המועד, מוצאי פסח מפי הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א שנת ה'תשע"ח בתוספת מקצת הערות ממני הקטן נט] לדעת הגר"א יש קיום מצווה בכל אכילת מצה בכל ימי הפסח[א], ונראה שמצוותו לאכול בכל יום כיון שנאמר 'שבעת ימים', וכעין לולב במקדש שנאמר בו שבעת ימים ומצוותו בכל יום, ואם לא אכל מצה יום אחד לא קיים המצוה של אותו היום, (עי' תשוה"נ ח"ו סי' קי"ג), ועל כן ראוי לאכול כל יום כזית מצה בתוך שלש דקות ויאמר הנני מקיים מ"ע דשבעת ימים תאכלו מצות. ואם שמחתו ביין, ישתה כל יום יין. ס] מלאכת חול המועד הוא מן הדברים העמומים וקשה לקבוע בזה הדינים, ולא התירו מלאכה בחול המועד כשמכוון מעיקרא לעשות את המלאכה במועד דווקא, וצריך ללמוד היטב...

"מצות ספירת העומר" כתוב בתורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה על ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" (ויקרא כג' טו' – טז'). "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה" (דברים טז' ט'). מצות עשה דאורייתא לספור את הימים החל ממוצאי יו"ט הראשון של חג הפסח עד שבועות. בטעם המצווה נאמרו כמה טעמים: בחינוך מצוה שו' האריך לבאר וז"ל: משרשי המצוה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה וגו' והיא העיקר והסיבה שנגאלו ויצאו ממצרים כדי שיקבלו התורה בסיני ויקיימוה, וכמו שאמר השם למשה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה" ופירוש הפסוק כלומר, הוציאך אותם ממצרים יהיה לך אות שתעבדון את האלקים על...

קיי"ל עד אחד נאמן באיסורים, ואפי' הפסולים לעדות נאמנים, ומקור דין זה כ' רש"י גיטין ב' ע"ב "שהרי האמינה תורה כל אחד ואחד מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב", וברש"י חולין י' כ' מדכתיב ושחט את בן הבקר ואכלי כהנים על ידו ולא הזקיקו הכתוב להעמיד עדים, וברש"י יבמות פ"ח כ' דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על בני ביתו, והראשונים כתבו דכעין דברי רש"י איתא בירושלמי כלאים, אך התוס' בגיטין שם כתבו דמקור הדין דעד אחד נאמן באיסורים הוא מנדה דכתיב וספרה לה, ודרשינן בכתובות ע"ב וספרה לה לעצמה, ובתוהרא"ש הקשה על דברי רש"י דהיא גופא מנלן דהאמינה תורה כל אחד על השחיטה וכו' וע"ז כתב דילפינן ליה מנדה (ולכאו' זהו גם כוונת התוס'), (ובדעת רש"י אי לא יליף ליה מנדה צ"ב למאי איצטריך הך דרשה דוספרה לה לעצמה, וי"ל בזה...

חמץ שעבר עליו הפסח. ובספיקו. א. קיי"ל חמץ שעבר עליו הפסח אסור מטעם קנס הואיל ועבר עלי' בבל יראה והשרישו לנו רבותינו הראשונים [-רמב"ן בפרק כל שעה תלמידו הרא"ה ותלמידו ההריטב"א] שדבר זה הינו רק סיבת התקנה, אבל למעשה צורת התקנה היתה לאסור כל חמצו של ישראל, אפילו שלא עובר בפועל בבל יראה כלל, הרמב"ן מנה כמה ראיות לזה: חמץ גזול [-מש' ב"ק פ' הגוזל] וכן מלאי של חנות וחמצו של יראל אבוד שם [-פסחים לא:] בפש' ה"ה חמץ של קטן ק"ו שיהי' אסור מטעם קנס , ונפשט בזה -לפו"ר ספק הפמ"ג ועוד. והנה, בעניין חמצו של עכו"ם שישראל קיבל עליו אח' נחלקו רבותינו אי אסור לאחה"פ והחק יעקב כ' שמאחר והדבר במחלוקת בירושלמי- [-ע"ש שיש לו גירסא שהדבר הוכרע, בשונה מגי' הספרים שלנו] הרי אפי' שלא נפשט- עכ"פ ספק דרבנן לקולא והעיר על המגן אברהם שנקט בפשיטות לאסור. האמ' שהחזון...

חמץ משש שעות ולמעלה. א. ישנו ספק ידוע- שדנו בו רבותינו האחרונים [-פמ"ג בהלכה ובספרו ראש יוסף, מנחת חינוך מצוה יא-ד והאבני נזר של"ו] מה הדין חמץ שיש לאדם בערב פסח שהוא מאיסורי הנאה -למשל חמץ של עבודה זרה, או חמץ של כלאי הכרם וכדומה, האם יעבור עליו בל יראה או לא. ותוכן הספק הוא, האם מאחר שעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו , או אז מונח בזה שהתורה הכניסה לרשותו- עכ"פ לעניין לעבור עליו- אפילו דברים שהינם אסורים בהנאה או דילמא שהתורה הכניסה לרשותו רק מה שעד הגעת זמן האיסור היה שלו , אבל אם כבר לפני כן היתה בעלותו קלושה טובא, לא עובר עליו [-ובין להצד שא"ה ל"ה שלו או לא ברשותו] והגאון אבני נזר כ' שפשיטא דלא נכנס לרשותו מה שכבר היה אסור בהנאה לפני הגעת זמן האיסור. וכ' על זה גם סברא וגם ראיה סברתו היא שלעניין בל יראה אמרה תורה שלא ירוויח מזה שנוצר...