מדור מאמרים

הרחק מן הצבוע דע את האויב * עשיו הוא אדום הצבוע * היצר הרע מגיע בתחפושת * היופי החיצוני דע את האויב פרשת שמיני, עוסקת בחלקה השני באזהרה על המאכלות האסורות, הציווי הראשון הוא על בהמה לה צריך שני סימנים מפרסת פרסה ושסעת שסע, ומיד מאריכה התורה בארבע חיות להם יש רק סימן טהרה אחד, צריך לייחד לכל אחד מהם פסוק נפרד עם הסיומת 'טמא הוא לכם', ויש להק' מדוע צריך להרחיב בהם בפרשה מיוחדת, די היה לכתוב שצריך שני סימנים כדי שנדע שלמי שיש סימן אחד טמא ותו לא. בנוסף יש כאן קושיא בפשט מדוע כתוב בגמל בשפן ובארנבת "כי מעלה גרה הוא", ובחזיר "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא", המילה "כי" מיותרת, הרי הסימן הטהרה שבהם אינו הגורם לטומאה, ומן הראוי היה לכתוב שלמרות שמפריס פרסה הוא בכל זאת כיון שגרה לא יגר בכ"ז טמא. את השאלה השניה שואל הכלי יקר ומתרץ שבאמת הסימן...

אחד מהנושאים הנידונים ביותר בעולם הישיבות, ואצל כל מי שלומד נשים נזיקין, הוא ללא ספק - מהו מיגו? ראיה או כח הטענה? אינני מתכוון להקיף במאמר זה את כל הסוגיא, אך בעז"ה אשתדל להביא כמה ראיות לעניין. מהו מיגו? א. שורש הנידון מתחיל בפלוגתת הראשונים בגיטין ב. שכתבו שם התוס' (ד"ה ואם) דטעני' ליתמי פרוע כיון דהאב עצמו היה נאמן לומר פרוע מיגו דמזויף אפי' אי נימא דלא טעני' להו מזויף עי"ש, ושיטת הרמב"ן (במלחמות ב"ב ע:) דליכא למימר הכי דאם אין דיננו לטעון להם מזויף אף פרוע לא נטעון להו שהרי אין נאמנות טענת פרוע אלא מחמת טענת מזויף ואם היסוד הרוס היאך יתקיים הבנין. ובביאור שיטת התוס' יעוי' בקוב"ש (ח"ב ס"ג) מה שביאר בארוכה דמיגו אינו ראיה שהוא דובר אמת אלא כח טענה עיי"ש, והוכיח ג"כ שיטתו מעיקר דברי התוס' והרמב"ן דשייך טעני' על דבר שאף אביהם לא היה...

בעניין דברים שבלב דלא הוו דברים הגמ' קידושין דף מט' ע"ב וז"ל הגמ' ההוא גברא דזבין לנכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל, ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי אמר רבא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים א. ומבואר בגמ' שיש דין של דברים שבלב שאינן דברים ויש לדון בגדר דין זה ומה נאמר בו ודנה הגמ' מה המקור של רבא שאמר את זה לעניין מקח דרוצה להעמיד אומדנא על המקח והביאה הגמ' ה' מקרים א. כפיה על קורבן דבעינן שיאמר רוצה אני ודחתה הגמ' די"ל דניחא ליה בכפרה ב. כפיה על גיטין דחתה הגמ' די"ל דמצווה לשמוע בדברי חכמים ג. קידושי טעות ודחתה הגמ' אולי זה לחומרא ד. קידושי טעות לה ואמרה בליבי בהיה להתקדש לו ודחתה הגמ' דלאו כל כמינה למיעקר ליה לתנאה ה. משליחות למקח שמעל בטעות אי אמרינן שליח מעל או אמרינן דבעל הבית מעל ויש לדון במקרים אלה ב. והיה מקום לומר דדינא...

האם יש חציצה בנטילת ידיים??? >>> מה טעם חיוב נטילת ידים??? >>> האם מקור דין נטילת ידים היא הלכה למשה מסיני??? >>> מדוע דין חציצה בנטילת ידים כדין חציצה בטבילה??? >>> מכה שיש בידו עם רטיה כיצד יטול??? >>> אם חוצץ מדרבנן הרי הוא מקפיד גם מדאורייתא??? >>> האם מותר ליטול ידים עם טבעת??? >>> כשאחד מקפיד ואחד אינו מקפיד האם זה חציצה??? >>> מעלת נטילת ידים. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. (ויקרא יא, מד) בגמ' בעירובין (כא, ב) אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר, וכ' רש"י נטילת ידיים לעשות סייג לטהרות. ובגמ'...

א. זמן ק"ש של הלילה עד אימתי נמשך והטעם. מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום "בשכבך ובקומך" למעשה, לא כתוב ביום ובלילה, אלא בשכבך ובקומך- בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים. ולכן, בהיות ויש זמן שכיבה-בלילה, וזמן קימה-תחילת היום-נץ, ובני מלכים עד ג' שעות. וישנה שאלה יפה בראשונים- (מלחמות וברשב"א ועוד) אם אזלינן בתר בני מלכים, ולכן אצלם ה"בקומך" רק אחרי ג' שעות א"כ שיוכלו לקרוא קריאת שמע דלילה עדיין ביום -עד שעה שלישית, מאחר ויש עדיין ובשכבך- אצל בני המלכים שעדיין שוכבים? ותי' המלחמות: הם אינם מוגדרים במצב של "ובשכבך" -מאחר שאינם ישנים, אלא רק שוכבים על מיטתם אע"פ שנתעוררו והקיצו משנתם. אלא שגם אינם מוגדרים "ובקומך" יען עדיין שוכבים הם על מיטתם ואינם קמים. תענוגות בני מלכים. אולם המגן אברהם (נח סק"ג) הקשה בזה: 1. הרי...

גדרי נאמנות דבידו לאור המאמר הנפלא של הרב @בן ליש שליט"א כאן חשבתי להרחיב קצת בביאור פלוגתת רש"י ותוס' ובפלוגתת המהרי"ק גיטין ב: ע"א נאמן באיסורין, וכתב רש"י (ד"ה ע"א) שהרי האמינה תורה כאו"א מישראל על הפרשת תרומה ועל השחיטה ועל ניקור הגיד והחלב, [ואגב נביא מה שידוע בשם הגרי"ז לפרש בכוונת רש"י דאינו סברא בעלמא אלא מקרא דדרכיה דרכי נעם דבכחה לשנות איסורין דאו' כמבו' ביבמות (פז:)], והקשו עליו התוס' דלא היה לו להזכיר תרומה ושחיטה דהלא אינם משום דע"א נאמן באיסורין דהא איתחזק בהם איסורא אלא משום דבידו הם, וידוע תי' האחרונים (עי' ביה"ל ח"ב סי' ל"ז אות ג') דס"ל לרש"י דבידו אינו סיבה לנאמנות בעצם אלא דהוא רק מבטל האיתחזק דע"י דבידו לשנות האיסור ל"ש לומר דאינו נאמן כי איתחזק איסורא ומה"ת דהשתנה ומה שנאמן ע" כ הוא משום דע"א נאמן באיסורין היכא דלא...

בגדר גיטו וידו באין כאחד (גיטין עז:) א. איתא בגיטין (עז:) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו וכו' א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, הנה בעיקר מה שמבואר בכל סוגיין דא"א לתת גט בחצר של נכסי מילוג לולא הא דגיטה וחצרה באין כאחת נח' האחרונים בטעם הדבר, דהקצוה"ח (סי' שי"ג סק"א) האריך לבאר בדברי רש"י (עז. ד"ה קנה בעלה) דהוא משום דבחצר כזו אין האשה קונה בקנין חצר כלל עיי"ש וכ"ד הגרע"א ועוד אחרונים, והמגיה על האבנ"מ (סי' קל"ח סק"א) כתב דהטעם הוא משום דהגט אגיד גביה דבעל כיון דמונח במקום שיש לו בו פירות ואי"ז כריתות עיי"ש. וילה"ק ע"ד הקצוה"ח דהלא דעת רש"י הכא (ד"ה הרי זו חזקה) דהשכיב מרע הקנה הגט לאשתו אגב קרקע וע"ז מקשי' בגמ' מה שקנתה אשה קנה בעלה ולכאו' כלפי קנין אגב מאי אכפת לן בהא דהבעל אוכל פירות [או לר"ת בהא דאינה יכולה למכור] והלא...

פסוקים לשמות אנשים א] בספר כוונת האר"י ז"ל איתא בזוהר שצריך כל אדם לחשוב שמו ולזכור תמיד באיזה פסוק שהוא ראש פסוק ראש שמו וסוף פסוק סוף שמו, ובענין חבוט הקבר הרשעים אינם יודעים שמם בקבר ומכין אותם מכות אכזריות עד שיגידו שמם והם אומרים מעידים עלינו שמים וארץ שאין אנו יודעים שמינו. ותמצא כל א' מישראל מלבד שם שקראו אותו אביו ואמו והוא נרשם למעלה בכסא כבוד, וכן הוא יקרא למעלה, כי אין הדברים באקראי, כי הקב"ה מזמן אותו השם בפיו אביו ואמו, לכן ר' מאיר ור' יהושע מדייקן בשמא [1], מלבד אותו השם שיש לו בקליפה, נמצא שיש באדם א' בקדושה וא' בקליפה מצד זוהמת נחש, לכן הרשעים אינם יודעים שמם, אך הצדיקים אינם צריכים לכך. ושמעתי מהמקובלים שכל א' בחייו ימצא לשמו איזה פסוק מהתורה או מנביאים וכתובים שיתחיל ראש הפסוק ראש שמו וסוף הפסוק סוף שמו, וכן תמיד...