מדור מאמרים

וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים למה משה רבינו ע"ה שכח אֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים, ומי הזכיר לו במדרש רבה: עד שהוא יושב ומחשב שכח באלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה אמר עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמר משה נטלן, מה עשה, האיר הקב"ה עיניו וראה אותם עשוים ווים לעמודים. ובמדרש תנחומא (פקודי אות ז'): עם שהוא עושה חשבון וכו' שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין [פי' שכל הדברים היו נראים וגלוים אך הווים היו בתוך העמודים ע"כ שכח - מהרז"ו] התחיל עומד תמה ואומר עכשו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם, והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקב"ה את עיניו וראה שהיו עשויין ווין...

בגדר דין בדיקה (כמה מהלכים בד' הר"ן) א. כתב הר"ן (א. בדפי הרי"ף) וז"ל בודקין את החמץ. פרש"י ז"ל כדי שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא והקשו בתוספות דהא קיימא לן דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי כדאיתא בגמרא וסוף סוף לא סגי בלא ביטול כדאמרי' בגמרא (ו:) הבודק צריך שיבטל וכיון שכן הוא היכי אתיא בדיקה כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא הא לא פטר נפשיה בלא ביטול ובביטול לחודיה סגי וי"ל דמדאורייתא בחד מינייהו סגי כלומר או בבדיקה או בביטול דבדיקה לחודה נמי מהניא כדאמרינן עלה בגמרא (ז:) לאור הנר מנא לן ופשטינא ליה מקראי אלמא דבדיקה נמי מדאורייתא היא וכל שבדק מן התורה אינו צריך לבטל הלכך שפיר איכא למימר דבדיקה אתי כדי שלא יעבור עליו בבל יראה שמה שהצריכו חכמים בטול אחר הבדיקה אינו אלא מדבריהם שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עלויה כדאיתא בגמ' ו: ע"כ...

בגמ' פסחים ו: איתא, וכי משכחת ליה לבטליה דילמא משכחת ליה לבתר איסורא ולאו ברשותיה קיימא ולא מצי מבטיל דאמר רבי אלעזר שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו ברשותו ואלו הן בור ברשות הרבים וחמץ משש שעות ולמעלה. וכתב שם רש"י וז"ל: "לאו ברשותיה קיימא" - אינו שלו עיי"ש. והיינו טעם הדבר דאין יכול לבטל חמצו אחר זמן האיסור, דהחמץ פוקע מבעלות האדם ואינו שלו כלל. ומאידך בגמרא ב"ק מה. בדין שור הנסקל איתא "משנגמר דינו מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש" ופירש שם רש"י אינו מוקדש - דלאו ברשותיה דמריה קאי לאקדושיה: עיי"ש. הרי שנקט הטעם דלא מועיל להקדיש "דלאו ברשותיה" ומ"מ עדיין בעלים הוא על שור הנסקל וצ"ע מה שנא דתרוייהו אסורים בהנאה ומ"ט נקט בחדא שאינו ברשותו ובחמץ שאינו שלו. וראיתי שכך העירו בספר דברי חיים ובס' מרחשת ח"א סימן א עיי"ש. ונראה...

חיוב בדיקת בגדים משעטנז מאמר ראשון בסדרה מאמר שני בסדרה אין ספק שאם אחוז השעטנז הוא מעל חמישים אחוז – חובה לבדוק את הבגד, אפילו אם הוא כלאים דרבנן, אך יש לדון האם יש חובה לבדוק אחר שעטנז כשידוע שאיננו חמישים אחוז, שבזה מצאנו שחייבו בדיקה מדרבנן כאשר שיעור האיסור הוא 'מיעוט המצוי', כגון בבדיקת סירכות הריאה (בפרק זה נעזרתי במאמרו של הרב יהודה פפויפר שליט"א בגדרי חיוב הבדיקה, וכן במאמרו של הרב עמנואל מולקנדוב שליט"א). חובת הבדיקה – דוקא כשהפשתן מצוי שנינו (כלאים ט' ז') "הברסים... לא ילבשם עד שיבדוק, רבי יוסי אומר אף הבאים מחוף הים וממדינת הים אינן צריכין בדיקה - מפני שחזקתן בקנבס", והוסיפו בירושלמי (כלאים ט' ד') "הדא דתימר בראשונה שלא היתה הפשתן מצויה בכל מקום, אבל עכשיו שהפשתן מצויה בכל מקום - צריכין בדיקה", ונמצא שאין חיוב בדיקה במקום...

נשאלתי לגבי השכרת דירה לנכרי מסרי-לנקה, שאין ידוע אם הוא עובד ע"ז, ויש חשש שמא יכניס צלם לבית המושכר. שנינו ע"ז כ': "אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות", וכתב הרמב"ם ע"ז י' ג' "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות, ומשכירין להם בתים בארץ ישראל ובלבד שלא יעשו שכונה ואין שכונה פחות משלשה", וביאר את עצמו בהל' ד' "אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עבודת כוכבים ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך, אבל משכיר להן בתים לעשותן אוצר". ביאר בהגמ"י מדוע בחו"ל אין נזהרים בזה "מה שאנו אין נזהרין מלהשכיר אר"י דמן התורה אין אסור אלא בבית שהישראל עצמו דר שם ושם אמר קרא לא תביא תועבה אל ביתך כמו גבי מזוזה כדאיתא פרק התכלת אבל להשכיר להם שאר בתים אין אסור אלא מדרבנן ורבנן לא גזור...

תפירת עור בבגד צמר, ומילוי צמר מאמר ראשון בסדרה מפתח עניינים לחלק ב תפירת עור בבגד צמר, ומילוי צמר ישיבה על כלאים האם גזרו בכלאים דרבנן בלאי בגדים תפירת עור בבגד צמר כתב הרשב"א (א' ש"ס) שהמנהג לתפור עורות התפורים בפשתן - בבגד צמר, "דהני כלאים דרבנן הן - דסתם החוטין אינן שזורין, וכן הבגדים אינן שזורין, ואינן אלא מדבריהם והולכין בהן להקל, וכאותה שאמרו... מדאורייתא שוע טווי ונוז בעינן, והכא נמי אין חוששין שמא יעבור חוט התפירה באמצע חוט תפירת העורות אלא הולכין בספקו להקל", והקשה "ואם תאמר מכל מקום הרי העור מחבר את שניהם והרי זה כעור שיש בראשו האחד פשתים ובראשו השני צמר?" וביאר שזה אסור רק כשהצמר והפשתים נקשרים יחד - הרי שפסק דלא כרמב"ם [אם אכן הצמר ופשתן לא נקשרים יחד]. החזו"א (יו"ד קפ"א ה') ביאר "ואפשר דכל הני הוי כלאים מדרבנן, והכא...

תוספת שבת האם תוספת שבת דאורייתא??? >>> האם עיור יכול להוציא בקידוש??? >>> ממתי אפשר לקבל שבת??? >>> האם צריך לסיים לאכול בלילה??? >>> האם יש תוספת בערב יו"ט??? >>> האם התוספת משנה את היום או מוסיפה קדושה??? >>> האם צריך לקבל שבת בפיו??? >>> האם צריך להתפלל מנחה קודם התוספת???? >>> קבל שבת אם יכול לשאול ולהתיר קבלתו??? >>> מעלת תוספת שבת. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. (שמות לה, ב) תוספת שבת דאורייתא בגמרא בראש השנה (ט, א) נחלקו האם לומדים דין תוספת שבת מ'בחריש ובקציר תשבת', או לרבי ישמעאל ממש"נ בתענית יום הכפורים 'ועניתם את נפשתיכם בתשעה בערב' שנאמר בתשעה לומר שמתחיל ומתענה מבעוד יום שמוסיפין מחול על קדש, וכן לומדים ביציאתו...

עדי חתימה ועדי מסירה חלק ראשון של המאמר (המאמר מחולק ל2, החלק המצורף עוסק בבסיס הסוגייא ובשיטת הריף ושא"ר, החלק השני יעסוק בע"ה בשיטת תוס') אשמח להארות והערות. ישר כחכם! פתיחה נחלקו התנאים מהו הדבר שיוצר וכורת את השטר, דעת רבי מאיר שעדי החתימה הם אלו שכורתים את השטר, ודעת רבי אלעזר שעדי מסירה הם אלו שכורתים[1] הגמרא בדף ד. מביאה שהלכה כרבי אלעזר לעניין גיטין. בנוגע להלכה בשאר שטרות נחלקו האמוראים בדף פו: וכפי שנראה בהמשך בעז"ה. במאמר זה נשתדל להתמקד במחלוקתם של תוספות והרי"ף. הרי"ף והתוספות נחלקו בשתי נקודות עיקריות: א. בגמ' בדף פו: מובאת מחלוקת אמוראים האם להלכה פוסקים כרבי אלעזר דווקא בגיטין או גם בשאר שטרות. ונחלקו הרי"ף והתוס' כמו מי נפסק למעשה. דעת תוס' שהלכה כר"א בכל השטרות, ודעת הרי"ף שהלכה כר"א דווקא לעניין גיטין. ב. נחלקו...