מדור מאמרים

יחזקאל הנביא ליקוט על יחזקאל הנביא/ חלק א' חלק ב' איזה בע"ח יש על קברו של יחזקאל/ ספר תורה מכתב ידו של יחזקאל/ מעשה במלך שרצה לפתוח את קברו של יחזקאל/ מתי היארצייט של יחזקאל הנביא/ רבי פתחיה ראה על קבר יחזקאל עוף שפניו כפני אדם/ המוסלמים קוראים ליחזקאל הנביא 'אל-כפיל'/ בימי קדם היה עמוד של אש על קבר יחזקאל/ ד] נמצא כתוב בספר המסעות לרבי בנימין וכן בקרוניקו דיואן דאינגלסא, אומרים כי יחזקאל נפטר בחיי נבוכדנצר ויקבר בארץ בבל בין נהר פרת ונהר כבר. וכשמלך אויל מרודך והוציא יהויכין מבית הכלא, ובא יהויכין ול"ה אלפים יהודים עמו, ובנו כיפה על קבר יחזקאל הנביא. [ועל קברו צב שקורין שילדקרע"ט מלאכה נפלאה [1]]. וגם היום נראה שם חקוק יהויכין ויחזקאל [2] וגדוד אנשים. ויעשו כנסת גדולה סמוך אליה, ובמקום הכנסת יש כמו שישים מגדלים, ובין מגדל למגדל...

הנה נפסק להלכה שקריאת שמע היא מה"ת, וכעת יש לחקור משום מה מחויב לקרוא קריאת שמע, אי מצוות קריאה שהוא מצווה חדשה, או משום מצוות קבלת עומ"ש, או משום ת"ת. ונקודת הספק הוא משום שקריאת שמע יש בה ב' מצוות שמוזכרות בה, קבלת עומ"ש כדכתיב "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וזה מצוות האמונה ביחוד ה' שהיא קבלת עומ"ש. או משום מצוות ת"ת כדכתיב "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך בשכבך ובקומך". וכעת יש להסתפק האם קריאת שמע היא משום עומ"ש או משום ת"ת או משום שניהם, או שהיא מצווה בפני עצמה. **** הסוברים שקר"ש היא מצווה בפני עצמה: הרמב"ם בספר המצוות והחינוך מנו בספריהם שלשה מצוות בפני עצמם, א. מצוות האמונה ביחוד השם קבלת עומ"ש (רמב"ם עשה ב' חינוך מצווה תי"ז) ב. מצוות קריאת שמע (רמב"ם עשה י' חינוך מצווה תי"ט) ג. מצוות ת"ת (רמב"ם עשה יא חינוך מצווה ת"כ)...

תקנת בני הכפרים א מבואר במשנה שהכפרים מקדימים ליום י"א י"ב י"ג וכתב רש"י בסיבת הפטור וז"ל: "והכפרים אינם בקיאים לקרות וצריכים שיקראנה להם אחד מבני העיר ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבוא ביום י"ד" ולפני זה מסביר שבשני וחמישי מתכנסים שם לב"ד וליישב עם הגמ' בד"ד: שאומרת שהסיבה היא מפני שמספקים מים ומזון נראה פשוט שמה שכותב אצלנו זה הסיבה למה ליום הכניסה אבל הסיבה שהקלו להם זה בגלל שהוא שכר להם על מה שמביאים כל השנה מים ומזון ולכן לא מטריחים אותם אע"פ שלכאו' היה לנו לומר שאינהו דאפסדו אנפשיהו (עי' בשפ"א) בד"ד:[ועדיין קשה קצת מה שרש"י בגמ' הביא על מה שמובא בגמ' כדי שיספקו מים ומזון את ההסבר שהבנו בהו"א שיהיו פנויין להספיק סעודת פורים שמילא הגמ' הביאה את זה בתור שיש טעם אבל הי לרש"י לומר שלמסק' לא כך וצ"ב ועי' בחת"ס.] ב ומצאנו בראשונים שלושה...

הדיעות שס"ל שקמים מאוחר בשבת המרדכי בשבת [סי' שצח'] כתב וז"ל: "על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית זהו טעמו של דבר שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר אלא וביום השבת ולשון זה משמע איחור כדמשמע ביומא [לג:] וטעם זה שמע ר"י בר' יהודה בעיר רומא מפי רב האי גאון", והביאו הרמ"א [רפא'] וז"ל: "ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר 'בבוקר' ואצל שבת נאמר 'וביום השבת' דמשמע איחור עכ"ל, ועי' באר הגולה שתמה ע"ז שהרי גבי קרבן מוסף כתיב שזמנו כל היום, ומציין למהרי"ל שיישב זאת, ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבת ס"ק לז' וז"ל: "אמר מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הצבור תפלתם בבה"כ טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו. ויהי...

אחת הדמויות המרתקות ביותר היא דמותו של "גיחזי" משרת אלישע הנביא. דמות פלאים המציבה לעינינו את תהפוכות הנפש וסתירותיה, את עוצם דקויות נטיות האדם ואת השפעתם על האדם עד שמי שמים לרום ועד שאול מטה. אחד מארבעה אנשים ושלשה מלכים שאינם נוחלים את העולם הבא הוא גיחזי משרת אלישע. למרות הקושי הבלתי אפשרי כמעט לאדם בן דורינו להתחקות אחר עומק חטאי ראשונים, ללא ספק נכתבו הדברים כדי ללמדנו בינה ולהפיק מוסר גם עבורנו כתורה שללמדה אנו צריכין. כל המתבונן בנקודות חטאיו של גיחזי עומד משתומם ונפעם מעומק התהום הנפרשת בין גדלותו של האיש כדאיתא בירושלמי סנהדרין פרק י. "גיחזי אדם גבור בתורה היה אלא שהיו בו שלשה דברים: עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיית המתים". להלן נקודות נוראות בחייו כפי שהורונו חז"ל: צרות עין: עינו של גיחזי הצרה ברבו הנביא אלישע...

פלוגתא דחכמי פרובינציא | דברי השב שמעתתא | דברי החות דעת | בסוגיא דשאחד"א פתיחה - בירור גדר אמתלא: הנה מהשקפה ראשונה נראה דאמתלא אי"ז נאמנות מיוחדת אלא הוי תירוץ והתנצלות ואומרת דדבריה הראשונים שקר הם. אך הנה מדברי הגמ' (מס' כתובות דף כ"ב ע"א) מוכח דלא כן, דבגמ' מובן דדווקא אם נתנה האשה טעם מדוע שיקרה מהני. אך אם אומרת "לצחוק אמרתי" וכדומה, לא יועילו דבריה בכלום ואי"ז אמתלא, ולכאור האם אמתלא הוי סתם "תירוץ" א"כ אמאי לא יועיל אמירת משטה הייתי בכם. וכדומה. וא"כ צריך לחקור מהו גדר דאמתלא ומהו כוחו, ואי מהני בשאר נאמנויות שבתורה או דמהני רק בשויה אנפשיה. והנה בשו"ת מהר"י בן לב (ח"א ס' מ"ג כלל ו' ס' ל"ט) הביא את תשובת רבני פרובינציא על איש שהוציא קול שקידש את ביתו בעודה קטנה, ואח"כ נתן אמתלא אי מהני האמתלא כדי להתירה או לא, ומקצתם אמרו דלא...

ב. דעת התוס' בגדר דהפשא"ס ובביאור הסוגיות דפשא"ס לדעתם: גדר דהפשא"ס ובכח דמיגו דפשא"ס | החילוק בין דעת רש"י לדעת התוס' | בסוגיא דקיום שטרות. ובעניין אנן סהדי | בסוגיא א"א הייתי, ב' ביאורי הב"י במהלך הסוגיא | הצריכותא לג' הסוגיות דפשא"ס: בגדר דפשא"ס לדעת התוס' וחילוק בין דעת רש"י לתוס': ביארו התוס' דהכח של הפשא"ס הוי כעין מיגו, דהא הכי מיירי דב"ד לא ידעי' דהשדה של האב היתה, אלא ע"פ של זה שהודה ולכך האמינוהו אף גבי ההתיר, מיגו דאי בעי' שתיק. והנה בכל מיגו הכח שבו הוא שהאדם יכל לטעון טענה יותר טובה ממה שטען. ולכך אמרי' דאית ליה נאמנות כאילו טען את הטענה הטובה יותר. כגון הטוען פרוע, ונאמן כמיגו דאי בעי' אמר מזויף, נאמן כאילו אמר שטר זה מזוייף. אך לכאורה בכל מיגו איכא ריעותא, דאפשר שהטוען לא ידע מהטענה הטובה. ולכך טען את הטענה החלשה כלומר...

הלכות תערובת - סברות המהרש"ל והש"ך בדבר גוש מחלוקת הרמ"א והמהרש"ל כתב הרמ"א סימן קה' סעיף ג' לגבי דבר איסור - אבל אם כבר מונח בכלי שני ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר "דכלי שני אינו אוסר". ובש"ך מביא את המהרש"ל בספרו יש"ש דמחדש דכל מה שכלי שני אינו מבשל, זה רק במים שמתערבבים, אמנם דבר גוש לעולם הוא ככלי ראשון. [מפשטות דבריו משמע דאף בכלי שלישי והלאה, אולם במשנ"ב סימן שיח' נראה שכן יש קולא בכלי שלישי לענין שבת, עי"ש.] סברת המהרש"ל ונראה בכוונת דבריו, שהדופן של כלי שני מקררת את המים [עי' תוס' שבת מ':] וכשכל המים מתערבים, הכל מגיע לדפנות ומתקרר, משא"כ בגוש שאינו מתערב, א"כ חלקו האמצעי אינו נוגע בדפנות ולא מתקרר על ידם ונשאר בחומו של כלי ראשון. הש"ך מצדד כמותו ודלא כהרמ"א בכמה מקומות שאינו סובר דין זה של דבר גוש. ובסוף...