קדושים כלאים של רביעה באדם (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בהמתך לא תרביע כלאים (יט יט)

בספר מנחה חדשה בשו"ת מנחת זכרון סי' ב' הביא בשם רבי יהושע העשיל אשכנזי זצ"ל, שנסתפק האם כלאים של רביעה נוהגים באדם, דהיינו שאדם הרובע בהמה מלבד איסור סקילה של "בכל בהמה לא תתן שכבתך", עובר ג"כ באיסור כלאים. ונפק"מ אם לא התרו בו למיתה, אלא רק למלקות מצד כלאים האם עובר. ובאמת נפק"מ עוד במרביע אדם אחר, דהאיסור סקילה של שכיבת בהמה היא רק לשוכב עצמו, אבל מצד כלאים איכא איסור על המרביע. [ואע"ג דאסור משום שהוא מכשיל את הרובע, ואפילו אם הוא מרביע נכרי הרי בני נח הוזהרו על הבהמה כמבואר בסנהדרין נח. מ"מ מצד זה ליכא מלקות, ועוד דמשכחת לה במרביע אדם שוטה, ואע"ג דבשוטה ג"כ איכא איסור ספיה, מ"מ במרביע נכרי שוטה לא שייך איסור, דאיסור ספיה הוא רק בישראל, ורק על לפני עור של נכרים הוזהרנו אבל לא על ספיה].

ועוד נפק"מ העיר הרב מרדכי בר שליט"א, שמצד איסור שכיבת בהמה בעינן דוקא בר ביאה דהיינו בזכר מבן ט' ובנקבה מבת ג' שנים ויום אחד כמבואר במשנה נדה מה. אבל מצד כלאים לכאורה לא בעינן בר ביאה, [ולענין הרבעת בהמה בבהמה בודאי גם בהמה בת יום אחד חשיבא כלאים, וכמבואר בסנהדרין נד: לגבי בהמה הנשכבת מאדם דהחיוב הוא בין בגדולה ובין בקטנה ואפילו בת יום אחד, הרי דבבהמה אין שיעור של "בת ביאה", אך י"ל דגם באדם אם שייך בו כלאים אי"צ בר ביאה, דאין זה "איסורי ביאה"].

והנה לגבי איסור לא תחרוש בשור וחמור, שנינו משנה מפורשת בכלאים פ"ח מ"ו דאדם מותר עם כולן למשוך ולחרוש ולהנהיג, והביא הר"ש שם דאיכא ילפותא לזה בספרי "בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ושור ואדם וחמור", וכל זה לגבי חרישה, אבל ברביעה דכתיב סתמא בהמתך לא תרביע כלאים, אפשר דגם זה הוא כלאים.

אמנם רבינו מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל בדרך אמונה בהלכות כלאים פ"ט ה"י כתב, דהמרביע אדם על בהמה פטור ממלקות דהרבעה, דהנה בבבא קמא נד: מבואר דילפינן כלאים דהרבעה בהמתך בהמתך משבת, לחייב על כל בהמה חיה ועוף, מבואר דבלא זה לא היה חייב אלא על בהמה, והנה בגמ' ב"ק שם פריך למה אדם מותר לחרוש עם בהמה, נקיש שור שור משבת, דבשבת גם אדם בכלל למען ינוח, ומשני שם להנחה היקשתיו ולא לדבר אחר, וממילא הוא הדין דלרביעה לא הוקש אדם, וממילא אין חיוב.​