השיר "השם יתברך תמיד תמיד אוהב אותי", אהבת ה' הנצחית לכל יהודי (2 צופים)

[ירח הידען]

ודאי שרוצה בחזרת בנו אבל זה לא אומר שהוא אוהב אותו עכשיו לדעתי

ולמה במסתרים תבכה נפשו?

 

[מתקרב]

ולמה במסתרים תבכה נפשו?

כי רוצה בחזרתו.
כלומר הקשר תמיד קיים ולכן מצפה לחזרה אבל זה לא אומר שיש אהבה, לא כל מקום שיש קשר זה אומר שיש אהבה.
ואולי לעצם הקשר שקיים קורים אהבה

 

[שמעון הגלילי]

מענין לענין באותו ענין.

 

[בדן]

דבריך דברי טעם
רק לא הבנתי מה הויכוח, הסברת בטוב טעם שיש מסרים שפעמים והם גורמים לעות ופעמים שהם מהוים לגיטימציה לירידה ולכן לא תמיד ראוי "לחגוג" עליהם. איזה ויכוח יש פה? אתה מתכון שיש מישהו שחושב שד' לא אוהב את בניו??

אין כאן ויכוח אם השי"ת אוהב כל יהודי או לא ח"ו
כונתי הייתה שכל אלו שהיה משמע מדבריהם כך בעצם כיוונו לומר שלא זו הגישה שצריכה להיות, רק שהם לא ניסחו זאת כמו שצריך.

 

[בדן]

טאטאלע קום שוין אהיים...

יש לבקש "אבא תחזור כבר הביתה"
ויש להגיד:
"אז יאל'ה תביא כבר ת'משיח ונפרוס לי ת'שטיח ונאכל אבטיח"....
אני חושב שהחילוק ברור
[המילים 'השי"ת תמיד אוהב אותי' הם רק חלק מהשיר... רק שבאמת רבים לא שמעו את כל המילים שחלקם מאד רחוביות]

 

[חפץ בחיים]

ויש להגיד:
"אז יאל'ה תביא כבר ת'משיח ונפרוס לי ת'שטיח ונאכל אבטיח"...

יש אנשים שזו השפה שלהם,
כל אחד צריך לדבר עם אלוקיו בשפתו
אנחנו לא מצפים מהם שידברו בשפה של אברך..

 

[בדן]

כל אחד צריך לדבר עם אלוקיו בשפתו

כמדומה שברמב"ם כתוב ההיפך
היינו שמאחר ויש כאלה שזה השפה שלהם לא נותרה ברירה והצרכו לתקן נוסח אחיד לכולם כי לא יעלה על הדעת להתפלל כך לפני השי"ת.

 

[מידה טובה]

ברצוני לשתף כאן סיפור שמשקף מעט את 'ירידת הדורות' בימינו:

לפני כמה שנים למדתי בישיבה חסידית גדולה ומפורסמת מאד.
באחד השבתות שעשינו, הבחורים החלו לשיר בסעודה את השיר 'אם היו בני אדם מרגישים' מדברי האור החיים הק', שהלחין ר' הלל פלאי.
ואז, באמצע השיר, התרומם המשגיח ממקומו, דפק על השולחן בחמת זעם, ושפך על הבחורים קיתון של רותחין על השיר.
בין דבריו אמר כי איך יתכן לקחת מילים כה קדושות של ה'אור החיים' ולעשות מזה שיר רדוד כל כך.
כך יצא נגד השיר באופן חריג במיוחד.

כעת, עברו כמה שנים, ואותו מלחין מדבר נגד השיר 'עוד יותר טוב' וקצת מעלה גיחוך על שפתי.
רק לשם דוגמה, דמיינו את מלחין השיר 'עוד יותר טוב' מדבר בעוד כמה שנים נגד איזה שיר רדוד ועל ההידרדרות של הדור.
מצחיק, לא?

 

[חפץ בחיים]

כמדומה שברמב"ם כתוב ההיפך

אשמח אם תפרט
אגב, חשוב להזכיר דברים ברורים, שגם האדם הנעלה ביותר בעם ישראל אין ערך לשפלותו הנוראה מול מלך מלכי המלכים, ולכן הפער בין השפה שראוי לדבר בה לפני בורא עולם לבין שפת הרחוב של פחותי הערך הגדולים ביותר בעם ישראל, אינו גדול בהרבה מהפער שיש בין השפה הראויה לשפתו של האיש הנעלה. ולכן כמו שענותנותו הגדולה של הבורא יתברך היא לשמוע את תפילת האדם הנעלה וכו' כך מועילה ענותנותו לשמוע את שפת רועה האווזים התורן.

 

[חפץ בחיים]

בין דבריו אמר כי איך יתכן לקחת מילים כה קדושות של ה'אור החיים' ולעשות מזה שיר רדוד כל כך.

הסתבכתי,
מילותיו של האור החיים הקדוש קדושות יותר ממילים בספר תהלים? או שאר מימרות חז"ל שמספר השירים בהם כחול הים?
לדברי המשגיח שליט"א הנ"ל ראוי לשיר דוקא את השיר עוד יותר טוב, לא?

 

[מידה טובה]

הסתבכתי,
מילותיו של האור החיים הקדוש קדושות יותר ממילים בספר תהלים? או שאר מימרות חז"ל שמספר השירים בהם כחול הים?
לדברי המשגיח שליט"א הנ"ל ראוי לשיר דוקא את השיר עוד יותר טוב, לא?

זה לא העניין של המילים, אלא של סגנון השיר.

 

[בדן]

זה לא העניין של המילים, אלא של סגנון השיר.

ומה רעה מצאת בסגנון זה?

 

[בדן]

אשמח אם תפרט
אגב, חשוב להזכיר דברים ברורים, שגם האדם הנעלה ביותר בעם ישראל אין ערך לשפלותו הנוראה מול מלך מלכי המלכים, ולכן הפער בין השפה שראוי לדבר בה לפני בורא עולם לבין שפת הרחוב של פחותי הערך הגדולים ביותר בעם ישראל, אינו גדול בהרבה מהפער שיש בין השפה הראויה לשפתו של האיש הנעלה. ולכן כמו שענותנותו הגדולה של הבורא יתברך היא לשמוע את תפילת האדם הנעלה וכו' כך מועילה ענותנותו לשמוע את שפת רועה האווזים התורן.

אנסה לפרט מעט.
א. ראשית יש לדעת שעובדה שגדולתו של השי"ת היא אין סופית אינה נוגעת לכאן. על כיוצ"ב מספרים [כך שמעתי] על אחד מתלמידי האדוה"ז שאמר לו כעין זה [הלא מה שאני יודע הרב'ה יודע, מה שהרב'ה לא יודע אני גם לא יודע, ומה שנשאר זה מה שהרב'ה יודע ואני לא, נו, מה זה מול מה ששתינו לא יודעים...] וכמובן שלא יעלה על הדעת משום כך לבטל את כל כבוד ת"ח. הביאור הוא פשוט, הכבוד שאנחנו נותנים לת"ח או להשי"ת [שהוקש כבודם] הוא לא מצידם אלא מצידנו, דהיינו שאנחנו צריכים לעורר בקרבנו הרגשה שאנו עומדים לפני ממ"ה הקב"ה. ולכן המדד הוא כמו שקבעו חז"ל - עומד לפני המלך, וזה יעורר לנו הרגשה כזו אצל השי"ת.
ב. הרמב"ם בהלכות תפילה כותב שמתחילה היה כל אחד מתפלל כפי צחות לשונו אולם מאחר ובעקבות גלות בבל נתבלבל לשונם של רבים מעמ"י "חציו מדבר אשדודית" הוצרכו חז"ל לקבוע נוסח אחיד ומכובד לכולם. היינו שאדם שלשונו מגומגם צריך שיערכו לו נוסח בדיוק כמו שינהג אם יבוא לפני מלך בו"ד.
ג. היום אמר לי ידיד חסיד ברסלב ראיה לכך שזו היתה גם דעת מוהר"ן ממה שטרח מוהרנ"ת לחבר את ליקוטי תפילות.

 

[מידה טובה]

ומה רעה מצאת בסגנון זה?

אני לא מצאתי, זה המשגיח שמצא. ואת הסיבה איני יודע.