האם יוצאים ב'אז ישיר' יד"ח יציאת מצרים? (1 צופה)

[גרינפלד]

כתב המג"א סוף סי' ס"ז שמי שאמר שירת הים - יצא ידי חובת זכירת יציאת מצרים של כל יום מדאורייתא.
והרעק"א בשם חתנו החת"ס כתב שלא יצא, כיון שכתוב "למען תזכור את יום צאתך", שדווקא מה שארע ביציאת מצרים עצמה.

והנה בנטעי גבריאל (פורים, חלק התשובות, סי' ה') כתב שהמג"א לשיטתו בסי' תרפ"ה שיוצאים יד"ח "זכור את אשר עשה לך עמלק" מדאורייתא בקריאת "ויבא עמלק".
והמשנ"ב (סקט"ז) חולק על המג"א, כיון שלא מוזכר שאנו נצטווינו למחות שמו [והנטעי גבריאל הבין שהסיבה היא משום שלא מוזכר כל הדברים הרעים שעשה]; וכתב הנטעי גבריאל שלהמג"א מספיק להזכיר משהו שמכחו נזכרים בכל הענין;
ולשיטתו כאן שאפשר לומר אז ישיר שעל ידו נזכרים ביציאת מצרים.
ויל"ד בזה.​

 

[הצעיר שבחבורה]

[והנטעי גבריאל הבין שהסיבה היא משום שלא מוזכר כל הדברים הרעים שעשה];

והוא תימה, דמשמע דעיקר הטעם הוא משום שאין שם המצווה למחותו על מה שעשה.

 

[גרינפלד]

והרעק"א בשם חתנו החת"ס כתב שלא יצא, כיון שכתוב "למען תזכור את יום צאתך", שדווקא מה שארע ביציאת מצרים עצמה.

והעירוני שהחת"ס גם ס"ל שקריעת ים סוף היא גמר הגאולה, שמפרש ברמז את דברי המשנה שהביאה שלש סוגים של ביעור חמץ,
שריפה, מפרר וזורה לרוח, מטיל לים, שזה כנגד ג' דברים שנענשו המצרים בים סוף:

שריפה, שעמוד האש הרתיח את הסוסים; רוח, היה להם רוח קדים שייבשה את הים [כמדומה שכן כתב, וזו הייתה הקדמה לטביעתם, וגם שלכן חשבו שזה טבעי]; מטיל לים, שהמצרים טבעו,​

מ"מ צריך להזכיר דווקא את מה שקרה בט"ו.

 

[אברהם]

כתב המג"א סוף סי' ס"ז שמי שאמר שירת הים - יצא ידי חובת זכירת יציאת מצרים של כל יום מדאורייתא.
והרעק"א בשם חתנו החת"ס כתב שלא יצא, כיון שכתוב "למען תזכור את יום צאתך", שדווקא מה שארע ביציאת מצרים עצמה.

והנה בנטעי גבריאל (פורים, חלק התשובות, סי' ה') כתב שהמג"א לשיטתו בסי' תרפ"ה שיוצאים יד"ח "זכור את אשר עשה לך עמלק" מדאורייתא בקריאת "ויבא עמלק".
והמשנ"ב (סקט"ז) חולק על המג"א, כיון שלא מוזכר שאנו נצטווינו למחות שמו [והנטעי גבריאל הבין שהסיבה היא משום שלא מוזכר כל הדברים הרעים שעשה]; וכתב הנטעי גבריאל שלהמג"א מספיק להזכיר משהו שמכחו נזכרים בכל הענין;
ולשיטתו כאן שאפשר לומר אז ישיר שעל ידו נזכרים ביציאת מצרים.
ויל"ד בזה.​

אגב, לזכרוני ראיית המג"א היא מהסוגיא רפ"ב דברכות דיוצא יד"ח בשמעתתא דאית בה יציא"מ.
וצריך לבאר מה הביא מהסוגיא שם, הרי לכאורה אם מזכירים בתוך הלימוד 'יציאת מצרים' מה הצד שלא יועיל, ומה שייך לנושא של שירת הים.
זה נראה שהיה לו צד שצריך דוקא איזה פסוק מסוים, והוכיח שאם בשמעתתא יוצאים כ"ש בפסוקים מענין אחר.