אייר ד' אייר - יום פטירת ה'בית הלוי' (1 צופה)

[גרינפלד]

רבי יוסף דוב (יוסף דובער הלוי, או יושֶׁה בֶּר) הלוי סולובייצ'יק (בכתיב עברי: סוֹלֹוְצִּ'יק; ה'תק"ף - ד' באייר ה'תרנ"ב) מכונה הבית הלוי, היה משנה ראש ישיבה בישיבת וולוז'ין, אחר כך היה רבה של העיר סלוצק ואחריה רבה של העיר בריסק בליטא בין השנים ה'תרל"ט–ה'תרנ"ב. נחשב לראשון לשושלת בריסק - שושלת שרבנים רבים ומפורסמים נמנו עליה. בנו היה רבי חיים סולובייצ'יק, שכאביו אף הוא כיהן כמשנה ראש ישיבת וואלוז'ין וכרב ואב"ד בריסק, ונכדו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק היה רבה האחרון של העיר, ובפרוץ השואה עלה לירושלים. רבי יוסף דב חיבר ספרי שו"ת וספר על המקרא. ספריו נקראים בשם "בית הלוי".

נולד בניסוויז בשנת תק"פ. אביו היה רבי יצחק זאב, תלמיד חכם ועסקן ציבורי, כיהן כרב מטעם הראשון בקובנה, בנם של רלקה, בתו של רבי חיים מוולוז'ין ורבי יוסף, אב"ד קובנה. אמו הייתה רבקה בת רבי משה כהנא שפירא רבה של ניסוויז, חסידו של רבי מרדכי מלעכוויטש ואביו החורג של רבי יצחק זאב.

בילדותו למד בתלמוד תורה המקומי של ניסוויזש. בגיל 10 נסע לוולוז'ין, שם למד אצל מלמד פרטי, עד הגיעו לגיל 13. עם הכנסו למצוות נתקבל כתלמיד בישיבת וולוז'ין, שם למד עד שהתמנה כממלא מקומו של רבי גרשון תנחום ממינסק בישיבתו ב"בלומקה'ס קלויז" במינסק.

אשתו הראשונה הייתה בתו של חסיד חב"ד עשיר מבוברויסק הוא התגרש ממנה לאחר כשנה, כשכבר הייתה להם בת אחת. לאחר תקופה נישא בשנית לצירל, בתו של ר' יצחק עפרון מוולוז'ין, (המכונה בפי חסידים "ר' איטש'ה פייביש'ס"), חסיד לעכוויטש וקוברין.

בשנת ה'תרי"ד הוכתר למשנה לראש ישיבת וולוז'ין - רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, הנודע בכינויו "הנצי"ב".

בשנת תרכ"ג פרסם את ספרו הראשון - שאלות ותשובות "בית הלוי", וילנא תרכ"ג. חלק שני - ורשה תרל"ד, וחלק שלישי וארשא תרנ"א. כן הדפיס ספר "בית הלוי" על "דרוש ומילי דאגדתא", לפי סדר הפרשיות. ספר נוסף בשם "יד הלוי", הדפיס בעילום שם ובעותקים מעטים.

בתחילת שנת תרכ"ה, לאחר שעזב את משרתו בישיבת וולוז'ין, נתמנה לרבה של העיר סלוצק שבליטא, תחת רבה הקודם שנפטר - רבי יוסף פיימר. בסלוצק התקבצו סביבו חבורה של בחורים, שחפצו ללמוד תורה מפיו. בשנת תרל"ב בהיותו בסלוצק, נפטרה אשתו צירל, שהייתה אמם של רוב ילדיו, בהם רבי חיים מבריסק.

נישא בשלישית לאסתר ביילא רובינליכט בת רבי מרדכי יהודה (מאָדזע) טמקין מוורשה, שהייתה אלמנה ואימא לשמונה ילדים. אביה היה בנו של הנגיד רבי דוד טמקין מוורשה וגיסו של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. אמה ליבא (ליפקא) מוורשה, הייתה בתו של רבי אריה, מחשובי הקהל בהורודנא ובנו של רבי אלכסנדר זיסקינד בעל יסוד ושורש העבודה.

בפסח שנת תרל"ה, החליט להסתלק מרבנות סלוצק, עקב מחלוקת עם פרנסי העיר, שהנהגתו התקיפה בעניינים ציבוריים לא נשאה חן בעיניהם. הוא עקר לוורשה שבפולין, והתגורר שם כארבע שנים. בוורשה נוצרו קשרים בינו לבין האדמו"ר החסידי מגור - רבי יהודה אריה לייב אלתר, הנודע בספרו "שפת אמת". זאת למרות היותו של ר' יוסף דב מתנגד.

בשנת תרל"ט, הוכתר לרבה של העיר בריסק, תחת רבה הקודם - רבי יהושע לייב דיסקין, שנאלץ לברוח לארץ ישראל. בבריסק הוא שימש ברבנות עד יום מותו.

בשנת תרמ"ח חלה רבי יוסף דב בכיב קיבה וסבל כאבים עזים במשך כמה שנים. בשנת תרנ"א הורע מצבו והוא נותח.

סגירת ישיבת וולוז'ין על ידי ממשלת רוסיה השפיעה עליו לרעה, וביום ד' באייר תרנ"ב נפטר. ההלויה התקיימה בו ביום, ובמהלכה הוכתר בנו רבי חיים לרבה של בריסק. הספידוהו ברחבי העולם היהודי.​

 

[גרינפלד]

• שו"ת בית הלוי (א-ג)
• בית הלוי על התורה

 

[גרינפלד]

פסח, חודש ניסן - בעניין איסור חדש | ענייני דיומא | פורום אוצר התורה

פורום אוצר התורה - בית מדרש לכל מקצועות התורה.

forum-otzar-hatorah.co.il