אמור למה המקלל לגלג דוקא על לחם הפנים (3 צופים)

[געגועים]

וינצו במחנה

בספר בעלי ברית אברם מקשה למה לגלג דוקא על לחם הפנים, ומתרץ כיון שהערב רב לא זכו לאכול מן אלא רק ממה שזב אח"כ כאשר חם השמש ונמס,
וגם בן איש מצרי לא זכה לאכול מן, וזה הכעיס אותו, ולכן לגלג על לחם הפנים כדי שמתוך הדברים יבואו לדבר על המן, עיי"ש.

יש לרמז במחנה אותיות חבה מן, מפני החיבה שהיה לו למן.

 

[אוהב ספר]

מתרץ כיון שהערב רב לא זכו לאכול מן אלא רק ממה שזב אח"כ כאשר חם השמש ונמס,
וגם בן איש מצרי לא זכה לאכול מן, וזה הכעיס אותו, ולכן לגלג על לחם הפנים כדי שמתוך הדברים יבואו לדבר על המן, עיי"ש.

לחץ כדי לכווץ...

ומה טוב לכותבו ביום שהתחיל בו ירידת המן

 

[אמת נהדרת]

ומה טוב לכותבו ביום שהתחיל בו ירידת המן

לחץ כדי לכווץ...

כמדומה בסידור היעב"ץ ובמהרש"א כתבו שהמן החל לרדת ביח' אייר.

 

[אחד יחיד]

כמדומה בסידור היעב"ץ ובמהרש"א כתבו שהמן החל לרדת ביח' אייר.

לחץ כדי לכווץ...

מדוע?

 

[אוהב ספר]

כמדומה בסידור היעב"ץ ובמהרש"א כתבו שהמן החל לרדת ביח' אייר.

לחץ כדי לכווץ...

איה מקומם?
כי לפי הפשטות התחיל לרדת היום

 

[געגועים]

עוד על הקשר בין לחם הפנים למן ראה כאן

 

[געגועים]

בספר בעלי ברית אברם

לחץ כדי לכווץ...

וזה לשונו:

ורז"ל דרשו (ויק"ר פ' ל"ב) ויצא יצא מפרשה של מעלה, שלגלג על לחם הפנים, ודרשו עוד וינצו במחנה על עסקי המחנה שבא ליטוע אהלו במחנה דן ועכבו עליו. יש להתבונן מה טעם לא לגלג כי אם על לחם הפנים, ולא על שאר מצות, ואע"פ שנוכל לומר שאפשר שהיה אחד מישראל קורא ענין לחם הפנים לפניו, ושמע ולגלג עליו, וכמו שפי' הרמב"ן, מ"מ אין הדעת נוחה בכך.

ויש לפ' שזה הבן אפשר שהיה מובדל משאר ישראל בשני דברים שהגרים וערב רב היו מובדלים משאר ישראל, והם: א' - במן, שלא היו אוכלין כי אם התמצית והפסולת, כשרז"ל ובני ישראל אכלו את המן ולא ערב רב, והב' - שלא היו שרויין בקביעות בתוך בני ישראל כל אחד בשבטו, כי לא היה להם יחס שבטי ישראל, אבל פעם כאן ופעם כאן, וזה הבן אף הוא היה נבדל בשני דברים אלו כשאר הגרים, שמכלל הגרים יחשב, וכעין שדרשו בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר, והוא נתקנא בזה, ואמר מאחר שאמו ישראלית, למה יחשב כשאר הגרים שאין אמן מישראל, ולזה בשביל קנאת המן בא ללגלג על לחם הפנים ולבזות אותה המצוה ולומר להם שלא כהוגן הם עושים, ומשם יכנס ללחם אשר הוא אוכל, ולזה יצא מפרשה של מעלה, וכנגד הקנאה של נטיעת אהלו ג"כ בא ליטע אהלו בתוך בני דן וליחשב מכללן, שבתחלה לא היו מקבלין אותו כי אם שאר ישראל שאין לו שום יחס עם שבטו, אבל בני דן שיש להם עמו יחס מה, לא היו רוצין שיטע אהלו ביניהם כי היא חרפה להם וכו'.​