חידה בתלמוד וחז"ל - אשת איש של עצמו | אוצר החידות חידה בתלמוד וחז"ל - אשת איש של עצמו | אוצר החידות

חידה בתלמוד וחז"ל אשת איש של עצמו (7 צופים)

חציו עבד וחציו ב"ח שקידש אשה איתא בגמ' שאסור משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש
זה החלק הראשון!
מה החלק השני (מהראשונים), שזה עיקר החידה?
 
אמנם בגרי"ז ביאר בזה דהם כתרי גופי וא"כ לא הוי א"א של עצמו
אנחנו לא נכנסים עכשיו להגדרות הדיניות, אלא למציאות בו אדם מקדש אשה והיא נאסרת על עצמו
 
הקם בתחיית המתים האם מותר באשתו, (תרומת הדשן הובא בדרכי משה אה"ע י"ז.)
כמדומה אין צד שהוא עצמו אסור בה, אלא רק הנידון אם אחרים מותרים
איזה ס"ק בדרכי משה?
 
כמדומה אין צד שהוא עצמו אסור בה, אלא רק הנידון אם אחרים מותרים
איזה ס"ק בדרכי משה?
סק"ה, אבל צודק מר בהערתו, והנדון (שדנו הפוסקים על פי דבריו, עיין בכה"ג שם) אם מותר באשתו מיד או שצריך שוב קידושין ואין הדיון על א"א.
 
חציו עבד וחציו ב"ח שקידש אשה איתא בגמ' שאסור משום דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש
ארוסתו.
(שטמ"ק כתובות ז' ע"ב בשם שיטה ישנה בשם רא"ה).
 
פִּתָרוֹן
דהיינו שאישותו אוסרת על עצמו
יבמות נט ע"א ובתוס' שם ד"ה אילימא
דמבואר התם דכהן גדול אסור בבעולת עצמו.
[אם כי אין זה מטעם אשת איש]
 
רשב"א בשם הראב"ד בסוגיא בכתובות (איני יודע מקום מדויק) ביאר שלשון הברכה "והתיר לנו את הנשואות" הוי משום שבלי התר נשואות הבעל גם היה אסור באשתו מצד אשת איש(אולי זהו ביאור דברי הראב"ד שהביא הרשב"א)
 
רשב"א בשם הראב"ד בסוגיא בכתובות (איני יודע מקום מדויק) ביאר שלשון הברכה "והתיר לנו את הנשואות" הוי משום שבלי התר נשואות הבעל גם היה אסור באשתו מצד אשת איש(אולי זהו ביאור דברי הראב"ד שהביא הרשב"א)
אי"ז רשב"א בשם ראב"ד, אלא שיטמ"ק בשם רא"ה וכמ"ש הרב @בן ליש
 
אי"ז רשב"א בשם ראב"ד, אלא שיטמ"ק בשם רא"ה וכמ"ש הרב @בן ליש
וז"ל הרשב"א בסוגיא בכתובות
ואי אפשר לברך עליהם אקב"ו על הקדושין לפי שאין מצוה זו גמר מצותה עד שעת כניסתה לחופה ואין החופה נעשית עכשיו, הוצרכו לברך אשר קדשנו בקדושת קדושין ואסר לנו את העריות שאין קדושין תופסין בהן, והתיר לנו את האחרות שקדושין תופסין בהן, וכמי שמקדש על קדושתן של ישראל, ואם מברך מקדש ישראל על ידי קידושין כסבורין השומעים שהקידושין מתירים לגמרי קודם כניסה לחופה, לפיכך הוצרכו להזכיר ואסר לנו הארוסות, לומר שעדיין הארוסות אסורות עד כניסה לחופה של אחר קידושין.

ועי"ש בשיטמ"ק שהביא דין זה בשם הרשב"א והראב"ד וזה לשון שיטה ישנה: ואסר לנו את הארוסות וכו' — אסר לנו את הארוסות מדכתיב חופה באורייתא, כדדרשינן לקמן, "מאורסה" לא נשואה, כדאמרינן: "מאי נשואה? אילימא נשואה ממש וכו', אלא שנכנסה לחופה ולא נבעלה", שמע מינה דאכתי מחסרה מסירה, וכיון דבעיא מסירה לחופה, שמע מינה דלא קניא לה לגמרי, הילכך הויא לה כארוסת אחר לגביה ואסירא ליה כדין אשת איש. כך פירשו הרא"ה והרשב"א ז"ל
ואולי כוונתו לרשב"א שהבאתי שכך יש לדייק מדבריו.
 

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון