בענין פטור "מפונקים" ממצות ראיה (3 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
שלש רגלים תחוג לי בשנה (כג יד)
בחגיגה ד: ילפינן מכאן שכל מי שאינו יכול לעלות ברגליו פטור ממצות ראיה, ומפרשינן כגון "מפנקי", ופירש רש״י שאינם יכולים ללכת בלא מנעל, ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו, דכתיב מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי.
והקשה המאירי חגיגה ב. הרי כאשר יגיע להר הבית יכול לכרוך סודר על רגליו, דהרי רק ב"מנעל" להכנס לעזרה.

ויש ליישב דכיון שאינו יכול להכנס בלא סודר, ממילא הוי כמו חגר שאינו יכול לעלות ברגליו, דלא מהני מה שיכול לעלות על ידי משענת, וכן קטע שיכול לעלות על ידי קב שלו, דבעינן שיהיה יכול לעלות ברגליו לבד בלא משענת דבר אחר.
אלא דא״כ קשה דלמה לי טעמא דאסור להכנס בעזרה במנעל, הרי אפילו אם היה מותר להכנס, כיון שאינו יכול לילך בלא מנעל הרי הוא נחשב "אינו יכול לעלות ברגליו".
ונראה לומר דבמנעל כיון דהוא כדרך הליכת כל אדם, לא חשיב סיוע של דבר אחר, וכל זה בדבר שיש לו שם "מנעל", אז הוא כדרך כל אדם, אבל סיוע של סודר הוי ליה כמשענת ואין חשוב יכול לעלות ברגליו.​

 

[געגועים]

אלא דא״כ קשה דלמה לי טעמא דאסור להכנס בעזרה במנעל, הרי אפילו אם היה מותר להכנס, כיון שאינו יכול לילך בלא מנעל הרי הוא נחשב "אינו יכול לעלות ברגליו".​

הפטור של 'אינו יכול לעלות ברגליו' הוא מפני ש'אסור להכנס לעזרה במנעל'

 

[חיים למוצאיהם]

ויש ליישב דכיון שאינו יכול להכנס בלא סודר, ממילא הוי כמו חגר שאינו יכול לעלות ברגליו, דלא מהני מה שיכול לעלות על ידי משענת, וכן קטע שיכול לעלות על ידי קב שלו, דבעינן שיהיה יכול לעלות ברגליו לבד בלא משענת דבר אחר.
​

גם בגמ' מבואר שהמקור לאינו יכול לעלות ברגליו הוא אותו מקור לחיגר וחולה והוא לא פטור חדש אלא שורש הפטור הוא אחד