שבועות "אחזוקי אינשי בגנבא נחשב כעדים" (2 צופים)

[ללמוד וללמד]

עיין בגמ' שבועות מו ע"ב דאיתא, דכלים העשויים להשאיל ולהשכיר אין בהם חזקה למחזיק בהם לעולם, אולם בכה"ג שהבעלים טוען דמי שמחזיק את הכלי הוא גנב כבר אין לו מיגו על הכלי שהיה טוען שכלי זה המחזיק השאיל ממנו.

וביאר הריטב"א, דזה משום שאחזוקי אינשי בגנבא נחשב כעדים וכמו שעדים זה שכנגדם אינו יכול לטעון מיגו ה"ה הבעלים אינו יכול לטעון שגנב מיגו שכלי זה מושאל ממנו כיון שאחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן.

וצ"ב כווונתו וכי תיסיק אדעתין ש'אחזוקי אינשי בגנבא' נחשב כעדים, והרי עדים יש להם נאמנות יתירה, אבל הכא הוי רק חזקה עליו, ואינו בגדר הוכחה מעלייתא כעדים.

 

[אוהב ספר]

וצ"ב כווונתו וכי תיסיק אדעתין ש'אחזוקי אינשי בגנבא' נחשב כעדים, והרי עדים יש להם נאמנות יתירה, אבל הכא הוי רק חזקה עליו, ואינו בגדר הוכחה מעלייתא כעדים.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' עיקר כוונתו לומר דמיגו מהני רק היכא דמה שאין נאמן בלא מיגו הוא כי אין סיבה להאמינו,
ולא כשיש סיבה שלא להאמינו כיון שבא נגד הוכחה אחרת,
וזה המכנה המשותף בין עדים לבין אחזוקי אינשי בגנבא שבשניהם יש סיבה שלא להאמינו

 

[מחכה]

המכנה המשותף

לחץ כדי לכווץ...

אא''ט יש מקומות שבהם כמה מהראשונים כתבו על חזקה שהיא כעדים, הלא כן?

 

[דבר היושר]

כ"ה בריטב"א כמו שהובא, וכ"ה בתוס' בב"מ קטז. ואכן מעודי תמהתי ע"ד כפי שהובא בפתיחת האשכול, דמהיכן מצינו ד'חזקה' מועלת כעדים ממש, הא סוגיות ערוכות לפנינו ד'רובא וחזקה - רובא עדיף' [קידושין פ.] ואם דבר כה פשוט פורך את ה'חזקה' מוכרח דכוחה הוא מועט, וכן מצינו שניתן לקבל 'חזקה' אף באופן שנסתר מהמציאות, כבתרתי דסתרי בההיא מתני' דשני שבילים [טהרות פ"ה] וכן מצינו שאפשר ל'חזקה' שתועיל למחצה כההיא ששנינו ש'מאן דמכשיר בה פוסל בביתה' [כתובות יג:] וטעם כל זה הוא שבחזקה אין ההכרעה מתייחסת למציאות כלל רק להנהגה שעלינו לנהוג כפי המוחזק לנו מעיקרא, וזה קביעת ה'דין' בלבד, ואין אנו מביטים מצדדי המציאות ההיסטורית של ההתרחשויות, ומאידך ב'עדים' שנינו שיש בכוחם לקבוע את ה'מציאות' ממש כהאמור בקרא "על פי שניים עדים יקום דבר" [ע"ע שער"י ש"ז פ"א] ו"על פי שניים עדים כו' יומת המת" עדי כדי שנא' בה 'תרי כמאה', שבענין האימון לקביעת המציאות אין מקום לחלק בכמות האנשים המעידים וכל זה אלו דברים ארוכים ואכמ"ל.

אלא שכיון שהרעיון המרכזי ב"אחזוקי איניש מיגנבא לא מחזקינן" הוא לא כפשוטו [כבשאר החזקות] שהרי מדוע לנו לתלות דהאי לאו גנבא ואילו הטוען עליו כן גנבא, וכן אינו מטעם "אחזוקי איניש רשיעא לא מחזקינן" [כב'חזקת כשרות'] דהא ההיא חזקה נא' אף באופן שלקטן והניחן ברשות אחרת [תוס' ב"ב לג'] אלא הרעיון בהאי חזקה שהוא ממש דומה לעדים נראה, שכיון שהמציאות מצד עצמה מראה לנו את הממון ברשות אותו האחד, הרי עולה מזה ביאור מושלם על המציאות עד כדי שאין לנו כלל מקום לדונה מצד ה'דין', ואיננו יכולים להוסיף עוד פרטים ונתונים עד שיוכחו, וזהו מאי דקרי לה 'חזקה' ולא ראייה ובירור, שהרי בדין 'חזקה' מצינו שלא מסתפקים בכל צד ואפשרות, אלא אנו דנים רק בצדדים שהמציאות הנוכחת מראה ומעמידה לנו, והן אמנם אי אפשר לומר שאנו רואים שהוא הבעלים דשמא בגזלנות קאתי לידיה, אלא בגלל שכדי לומר שהוא גזלן עלינו להוסיף במציאות יותר ממה שאנו רואים, שהרי חפץ גנוב הוא שייך לאדם אחר, והנתון הזה איננו מקויים לפנינו, שהרי אנו רואים רק אותו מחזיק בהחפץ.

וזה מה שהחזקה [דווקא מעין זו] דומה לעדים דבכל המקומות והחזקות - יסוד וצורת הקביעת היא ב'דינים' בלבד, ואין על ידיה מבט במציאות כלל [כדחזינן דמהני למחצה, ושמהני אף באופן נסתר מהמציאות, ואף נדחה בנקל על ידי הכרעה פשוטה כדוג' רוב] ואילו עדים והאי חזקה, מי שפועל את הדין זה ה'מציאות' בעצמה, דעל ידי אימון העדים מוברר המציאות כמו שנא' "על פי שניים עדים יקום דבר" [ומסתעף מיניה כל דיני העדות כדוג' האי דינא ד'תרי כמאה' דביאורה הוא שבענייני קביעת המציאות אין מקום לחלק בשיעורים ובזמנים] וכן נמי בהאי חזקה כפי שהוברר.

מתנצל שהארכתי, פשוט נושא זה הטריד אותי רבות בשבועות האחרונים, אז רציתי לסדר גם לעצמי.

 

[ללמוד וללמד]

ישר כוח על דבריך הנפלאים שאוזן לא שמעתם מעולם ואשר מתובלים בלמדנות יתירה ועמקות נפלאה.
אולם יש להעיר שתי הערות ע"ד:
חדא- דצריך אתה להסביר את דברי התוס' בשבועות שם שחולק וסובר שמועיל המיגו, והא האיך בכוחו לשנות המציאות?
תרתי- דדבריך נכונים שא"א לשנות מציאות וזה הדימוי לעדים דווקא מקרה רגיל שאנו רואים את האדם שמוחזק בחפץ שהכלי שמחזיק הוא שלו.
אולם המקרה ברמב"ן ובגמ' שם בכלי העשוי להשאיל ולהשכיר ויודעים שהכלי היה של המר"ק לפני ואם היה טוען שהשאיל ממנו את החפץ היה נאמן הבעה"ב, והמחזיק לא היה נאמן לומר שקנה החפץ. וכול הסיבה להשאיר את הכלי ביד המוחזק מפני שטען הבעה"ב שלא השאיל ממנו את הכלי אלא שגנב ממנו וע"ז אינו נאמן וגם אינו נאמן במיגו משום דהוי כעדים. וכיון שהבעה"ב יצר את המוחזקות של הכלי שישאר אצל המחזיק, מדוע שלא יהיה נאמן לומר שגנב ממנו את הכלי שהרי 'הפה שאסר הוא הפה שהתיר', ויהיה נאמן במיגו דעשויין להשאיל ולהשכיר כשטען שגנב המחזיק את הכלי.
ואינו דומה לעדים משום שהם יוצרים את המוחזקות ואם רוצה אתה לשנות דבריהם צריך להביא ראיה כנגד (היינו עדים).
ושפיר הדרא קושיא לדוכתה מהוי הדימוי בין 'אחזוקי אינשי בגנבא' לעדים, ודו"ק והבן.