שליחות

בדין מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה (ב"מ ח.) א. ב"מ ח. אמר רמב"ח זאת אומרת המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דאי ס"ד לא קנה חבירו תיעשה זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה וכו' אמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והכא היינו טעמא מיגו דזכי לנפשיה...

האם הכלל ש"אין שליח לדבר עבירה נאמר רק בזמן שהעבירה היא גם על השליח וגם על המשלח או שגם אם רק המשלח עובר איסור והשליח לא עובר איסור נאמר הכלל ש"אין שליח לדבר עבירה"?

מי מהרבנים יוכל לבאר בבקשה מהו 'אינו בתורת'?

נאמנות שליח לקבלה גבי אמירת בפני נכתב ובפני נחתם: מקורות: המקור הראשון הוא מרש"י שמשמע מלשונו דדווקא שליח להולכה אומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל שליח לקבלה (שהאשה מתגרשת בו בשעה שהשליח מקבל את הגט מהבעל. ויכול השליח לקרוע את הגט טרם בא הגט ליד האשה)אינו אומר המקור השני הוא ממחלוקת הרמב"ם והראב"ד...

הנה קיי"ל "אין שליח לדבר עבירה" [קידושין מב: ועוד] והטעם מבואר בגמ' משום שאומרים דברי הרב דברי התלמיד דברי מי שומעין. ובי' בזה הסמ"ע [סי' קפב ב] דיכול המשלח לומר הייתי סבור שלא ישמע לי, ולולא זה יש שליח לדבר עבירה. וצ"ע מדוע לא ישמע לו, והרי עד כמה שיש שלד"ע, רק המשלח יעבור על העבירה ולא השליח...